עדאלה הגיש למועצה הארצית לתכנון ובנייה ערר בשמם של 75 מתושבי דליית אל-כרמל, נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה – מחוז חיפה. הוועדה המחוזית דחתה את ההתנגדויות שהגישו התושבים ואישרה את תוכנית עד/300, תוכנית מתאר דליית אל-כרמל, שיעדה העיקרי הוא "קביעת מדיניות לפיתוח היישוב בעשורים הראשונים של המאה ה-21".

בערר, שהוגש ביום שני 10 במרס 2008 באמצעות מתכננת הערים והאזורים הנא חמדאן ועורכת הדין סוהאד בשארה מעדאלה, טענו תושבי דליית אל-כרמל, בין היתר, כי התוכנית מתעלמת מהמצב הקיים בשטח ומזכותם של התושבים לדיור הולם, לאיכות חיים נאותה ולפיתוח. התוכנית אינה מתמודדת עם בעיית מחוסרי הקרקע והדיור ביישוב והופכת מאות בתים בדליית אל-כרמל למעין כפר לא מוכר בתוך היישוב. באזורים לא מוכרים אלו לא יהיו תשתיות הולמות, לא יהיו שירותים בסיסיים והבתים יהיו נתונים תמיד לאיום של הוצאת צווי הריסה. התוכנית גם אינה מקצה שטחים מספיקים לפיתוח כלכלי, ובייחוד אינה מאפשרת קיומו של אזור תעשייה התואם את פוטנציאל הפיתוח של היישוב.

התוכנית מתעלמת מהמציאות הקיימת, שבה לזוגות צעירים ביישוב אין כל אופציה להקים לעצמם קורת גג, אלא אם כן הם מנצלים את הקרקעות הפרטיות שבידי משפחותיהם. המצוקה שמולידה מציאות זו מורגשת גם בבתים שבהם כמה משפחות חולקות ביניהן יחידת דיור אחת.

תוכנית המתאר לדליית אל-כרמל מציעה להקטין את אזור התעשייה הקיים ביישוב ב-53 דונם. לפי התוכנית, אזור התעשייה של דליית אל-כרמל ישתרע על 81 דונם במקום 134 דונם – שטחו של אזור התעשייה הקיים. צמצום שטחו של אזור התעשייה יביא לכך שחלק מבתי המלאכה והתעשייה הקלה הקיימים בו היום יפעלו באזורי המגורים ויאלץ יזמים ובעלי עסקים נוספים לחפש לעצמם מקומות מחוץ לאזור התעשייה המוצע. צעד זה פוגע קשות ביכולת הפיתוח הכלכלי של היישוב. אזורי תעשייה, בהגדרתם, יכולים להוות מנוף לפיתוח כלכלי ותעסוקתי לתושבים ויש ביכולתם לספק מקומות תעסוקה חדשים ומגוונים לכלל התושבים – ובמיוחד לנשים.

מכיוון שתוכנית המתאר אמורה לתת מענה לצרכים הקיימים ולצורכי ההתפתחות העתידיים של דליית אל-כרמל, היות שהתוכנית מהווה שינוי של תוכנית מתאר ג/605 שאושרה בשנת 1978, אבל המצב הקיים בשטח השתנה מאז באופן דרסטי, ומפני שהלכה למעשה התוכנית אינה משקפת את המצב הקיים בשטח ואינה מתמודדת אתו כלל, העוררים טענו שאין מקום לאשר את התוכנית במתכונתה הנוכחית.

באישור התוכנית בנסיבות הקיימות כיום בדליית אל-כרמל יש חוסר הגינות וחוסר יעילות, שכן המדינה לא דאגה לעדכן את תוכנית המתאר של היישוב במשך למעלה מ-30 שנה (מלבד תוכניות מפורטות למתחמים ספציפיים). המצב הקיים כיום היה מחויב המציאות, שכן הוא נובע ממחדלן של רשויות התכנון, שלא השכילו למצוא מענה תכנוני לצרכים הבסיסיים והמיידיים של האוכלוסייה. למרות זאת, בהזדמנות הראשונה שניתנה בידיהן לתת מענה תכנוני לבעיות היישוב ולעדכן את תוכנית המתאר מתוך ראייה לעתיד, רשויות התכנון התעלמו מהנתונים בשטח וגזרו את דינם של מאות בתי מגורים להיהרס, החלטה שתותיר מאות משפחות ללא קורת גג.

העוררים ביקשו לבטל את התוכנית ולהחזיר אותה לתכנון מחדש, תוך שמירה על עקרונות התכנון ובהם סבירות, מידתיות ושקיפות, והקפדה על הוראות החוק; להרחיב את תחום הפיתוח לבנייה בתוכנית כך שישקף את המצב הקיים ויכלול את הבתים הבנויים שנמצאים כיום מחוץ לתחום הפיתוח; לבטל ייעוד קרקע חקלאית המיועדת לשימור ולהשאיר קרקעות אלה כמיועדות לחקלאות, כמו שאר האזורים החקלאיים ביישוב; לבטל את מגבלות הבנייה החקלאית באזורים המיועדים לחקלאות ולהשאיר את מצבן של קרקעות אלה ללא שינוי; להרחיב את אזור התעשייה ביישוב באופן שייתן לאזור אפשרויות לפיתוח כלכלי; ולא להגדיר את תוכנית המתאר תוכנית למצב האופטימלי של היישוב, שעל פי הערכות המתכננים תגיע אוכלוסייתו ל-38,000 נפש.

מסמכים משפטיים:

ערר