הוועד הציבורי נגד עינויים, האגודה לזכויות האזרח ומרכז עדאלה עתרו לבג"ץ ב-4 במרס נגד שר המשפטים, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי, בדרישה לבטל חוק, הפוגע קשות בזכויות היסוד של עצירים, החשודים בעבירות ביטחון. מדובר בחוק המאפשר, בנסיבות מסוימות, לעצור חשודים כאלה למשך 96 שעות ללא ביקורת שיפוטית (בהשוואה ל-24 שעות, או עד 48 שעות במקרים מסוימים, ביחס ליתר העצורים בישראל), לקיים דיונים במעצרם בהיעדרם ולא להודיע להם על החלטה להאריך את מעצרם, שניתנה בדיון, שהתקיים בהיעדרם. כל זאת תוך פגיעה קשה בזכויותיהם של העצירים. הארגונים העותרים מתריעים כי חוק זה החדיר נורמות פסולות של טיפול בחשודים, אשר גובשו במסגרת המשטר הצבאי בשטחים הכבושים, אל תוך חוקיה של מדינת ישראל. הארגונים העותרים מציינים עוד, כי החוק מופעל הלכה למעשה אך ורק על בני הלאום הפלסטיני ומפלה אותם לרעה על ידי כך, שהוא שולל מהם זכויות אוניברסליות וערבויות להליך הוגן, להן זכאי כל אדם. אפליה זו הופכת את הפגיעה לחמורה עוד יותר.

מדובר בחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006. חוק זה נחקק בשנת 2006, כהוראת שעה לפרק זמן של שנה וחצי, אך בחודש דצמבר האחרון החליטה הכנסת להאריך את תוקפו בשלוש שנים נוספות. כן התברר בדיוני הכנסת, כי משרד המשפטים מתכוון להעתיק את הוראותיו לחוק קבוע. בכדי למנוע את המשך הפגיעה הקשה בזכויות האדם, מתבקש בג"ץ לקיים דיון דחוף בעתירה.

הארגונים מציינים, כי אם לא יבוטל החוק, ימשיכו לשלול את חירותם של בני אדם, בשלב ראשון, ללא ביקורת שיפוטית, ובשלב שני, מבלי לשמוע אותם, מבלי לראות אותם ומבלי שסניגוריהם יוכלו להשמיע את דבריהם באופן אפקטיבי. חוק זה, המשקף תפיסה פסולה, שרואה בביקורת השיפוטית משום "הפרעה" לחקירה והשואפת לחקור חשודים הרחק מעינו המפקחת של בית המשפט,פותח פתח חמור להתעללות בעצורים ולשימוש באמצעי חקירה פסולים.

חמורה גם העובדה, שחוק זה נוסף על שורה של פגיעות אחרות בזכויותיהם של חשודים בעבירות ביטחון, ובהן הסמכות למנוע מהם להיפגש עם עורך דין למשך 21 ימים והימנעות מתיעוד חזותי או קולי של החקירות. התוצאה המצטברת היא, שניתן לקחת אדם, לשלול את חירותו ולחקור אותו במתקן של השב"כ במשך שלושה שבועות, כאשר הוא מנותק לחלוטין מהעולם החיצון ומובא פעם אחת בלבד לבית המשפט. אדם במצב כזה כבר אינו אדם בעל זכויות בהליך פלילי הוגן . אין לו דרך להתנגד למעצרו, ואין לו הזדמנות להתלונן על תנאי כליאה משפילים או על התעללויות פיזיות או נפשיות בזמן החקירה. הוא מוחזק חסר יכולת לממש זכויות אדם בסיסיות, ככלי בידי חוקריו ותלוי בהם לחלוטין.

יצוין עוד, כי כבר מראשית גלגולה עוררה הצעת החוק, התנגדות חריפה מצדם של רבים מבכירי המשפטנים בישראל,וכן מצד הסניגוריה בציבורית, שורה של ארגוני זכויות אדם ישראליים ובינלאומיים, אקדמאים ואישי ציבור. חברי כנסת מסיעות שונות, יושבי ראש ועדת חוקה ויועצים משפטיים של גופים משפטיים שונים בכנסת הביעו גם הם הסתייגויות חריפות מהצעת החוק. כולם כאחד הביעו דאגה עמוקה מהיקף הפגיעה בזכויות האדם, הכרוכה בהצעה, ומהאפליה הפסולה הקבועה בה.

בשל הפגיעה הקשה והבלתי-מידתית בזכויותיהם של העצורים, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובסתירה למשפט הבינלאומי, מתבקש בג"ץ להורות על בטלותו של החוק.

בג"ץ 2028/08, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואח' נגד שר המשפטים ואח'

מסמכים משפטיים:

העתירה