החוק החדש של מינהל מקרקעי ישראל2, שמונח כעת על שולחנה של הכנסת, מבקש לבצע רפורמות מבניות מרחיקות לכת במינהל מקרקעי ישראל ובקרקעות שבבעלות המדינה, ודורש להעביר בחוק את הבעלות בקרקע לידי כלל החוכרים המחזיקים בחוזי חכירה לדורות בייעודי קרקע שונים, כמו מגורים ותעסוקה. הממשלה הנוכחית והעומד בראשה מפעילים לחץ אדיר כדי להביא לאישור חוק זה. מאמצים אלה מעלים כמה שאלות כבדות משקל מבחינת הפלסטינים – הן אלה שחיים בישראל והן העקורים והפליטים. ללא ספק מדובר בסוגיה רחבת היקף שאי אפשר למצותה במסגרת זו, ולכן אתמקד כאן רק בהשלכות הגיאופוליטיות והמרחביות של החוק הזה על הפלסטינים ועל עתידם במולדתם.

מינהל מקרקעי ישראל הוא הגוף המופקד על ניהול הקרקעות שבבעלות מדינת ישראל, הקרן הקיימת לישראל ורשות הפיתוח, הפועל על פי חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960. משקלן הכולל של הקרקעות שבבעלות ציבורית מגיע ל-93% משטח המדינה. השוואה בינלאומית מלמדת, שכמעט אין מדינה בעולם, במיוחד לאחר התמוטטות מדינות ברית המועצות והגוש הקומוניסטי, אשר מחזיקה בבעלות ציבורית על כ-93% מקרקעותיה כמו ישראל. חשוב לציין, שחלק ניכר מקרקעות אלה הן רכוש פלסטיני של יישובים שנעקרו או נהרסו וקרקעות שהופקעו מידי הערבים על פי מסכת רחבה של חוקי הפקעה, חסרת תקדים בהיסטוריה החדשה של האנושות.

המניע לקידום החוק החדש, שלפיו תוקם רשות מקרקעי ישראל, ממוסגר סביב השיח הכלכלי הניאו-ליברלי המתמקד בהפרטת המשאבים הציבוריים, קרקע במקרה זה; בייעול כלכלי; בהמרצת הפעילות הכלכלית במשק; בצמצום הביורוקרטיה הממשלתית; בהפחתת המעורבות הממשלתית בשוק החופשי; בקידום הקניין הפרטי ובעידוד היוזמה האישית. בדברי ההסבר של החוק נכתב: "עבודת המינהל מאופיינת ברמת יעילות שאינה גבוהה. הדבר נובע בעיקר משיטת החכירה המטילה על המינהל נטל של חיכוך מתמיד עם ציבור החוכרים... המינהל פועל על פי מערכת החלטות מסורבלת ובמבנה ארגוני אשר אינו תואם את תהליכי העבודה הנדרשים לניהול מקרקעין בעת הזאת" (הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, התשס"ט, 2009: עמ' 514).

חוק זה נועד, מצד אחד, לאפשר למדינה למכור או להעביר בעלות על הקרקעות לחוכרים גם ללא תשלום, ומצד שני לשמור על קרקעות "העם היהודי" שברשות הקרן הקיימת לישראל, המחזיקה בכ-13% משטחי המדינה. בעקבות זאת, החוק מבקש ש"לשם יישום הרפורמה בדבר העברת הבעלות לידי החוכרים יידרשו חילופי מקרקעין בהיקף גדול בין המדינה לבין הקק"ל... כדי לאפשר יישום מהיר ופשוט של תהליך חילופי המקרקעין, מוצע... לקבוע שלא יהיה צורך בהבאת העסקאות לאישור ועדת הכספים של הכנסת" (עמ' 523). הקרן הקיימת לישראל רוצה להרחיב את הקרקעות שבידיה, על ידי ויתור על קרקעות בתוך הערים הקיימות וקבלת פיצוי בשטחים בגליל ובנגב. יישום החוק יאפשר לקק"ל, בסופו של דבר, ליהנות מקרקעות חדשות שיועברו אליו כפיצוי על חשבון קרקעות המדינה האמורות לעמוד להנאתו של כלל הציבור ולא רק לרשות קבוצה אתנית אחת. כאמור, אסור לערבים לגעת בקרקעות הקק"ל והם אינם מורשים ליהנות מהן כמו היהודים.

בסופו של דבר, החוק יביא להעברת בעלויות, גם ללא תשלום, לידי חוכרים יהודים ולמכירת "חיסול" של מה שנשאר מנכסים פלסטיניים בערים רבות בישראל, כמו יפו, רמלה, לוד, באר שבע, טבריה, בית שאן, חיפה ועכו. גם  נכסי הפלסטינים במערב ירושלים ייכללו במסגרת זאת. בכך תושלם הנכבה הפלסטינית בערים אלו, עתידו של המרחב הפלסטיני שהתקיים דורות רבים יוכרע באופן סופי והוא יהפוך להיות מקור נדל"ני מופרט להנאתם של יזמים, בעלי הון ופרטים יהודים. ב"מבצע" העברת בעלות כזה יש כדי לחזק את תהליכי הג'נטריפיקציה, או ההתחדשות העירונית, המאופיינים בהדרת המקומיים או הילידים המוצאים מתוך מרכזי הערים, כדי לאפשר כניסה של יזמים ואוכלוסייה חזקה יותר מבחינה כלכלית.

גורל זהה צפוי גם לחלק משטחיהם של כ-500 יישובים, כפרים וערים פלסטיניים עקורים. קיבוצים, מושבים ויישובים יהודיים רבים ממוקמים על חורבותיהם של יישובים ערביים אלה. על פי רוב, היישובים היהודיים האלה חוכרים ממינהל מקרקעי ישראל את הקרקעות שעליהן הם יושבים. החוק החדש עלול לאפשר ליישובים אלה לקנות את הקרקעות במקום לחכור אותן ולקבל את הבעלות על הקרקעות. לקיבוצים, למושבים וליישובים רבים אחרים יתאפשר לקבל את הבעלות או לקנות את הקרקע שהם חוכרים, להקים שכונות מגורים, לפתח מרכזי מסחר וליהנות מקרקעות יקרות ערך ברחבי המדינה. מלבד הפגיעה בנכסים פלסטיניים, יש בתהליך זה כדי ליצור חלוקת משאבים בלתי שוויונית בין קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל ובכך להגדיל את הפערים הכלכליים בתוך האוכלוסייה.

הרכב מועצת הרשות (החוק החדש מבקש לשנות את שם הגוף המנהל את מקרקעי המדינה ממינהל לרשות) למקרקעי ישראל במתכונתה החדשה ידיר את הערבים בצורה ברורה. על פי ההצעה, בראש המועצה יעמוד שר ואחד עשר חבריה ימונו על ידי הממשלה. שישה מהם יהיו נציגים של משרדי ממשלה וחמישה נציגי קק"ל. המשמעות של הרכב המועצה המוצע היא הדרת הערבים מקבלת ההחלטות הקשורות במקרקעין של המדינה. במלים אחרות, תימנע מהם השתתפות במדיניות לקביעת עתידן של כ-93% מקרקעות המדינה.

לחוק זה השפעות מרחיקות לכת על עתידו של המרחב הפלסטיני. מלבד הדרתם של הערבים מכל מה שקשור בקבלת החלטות משמעותיות בנושא המקרקעין, יישומו של החוק יפגע קשות בהרחבת תחומי השיפוט של יישובים ערביים בעתיד. עתיד הפיתוח של יישובים אלה, פתרון מצוקת הדיור ומילוי הצרכים החברתיים, התרבותיים והכלכליים שלהם ייעצרו באמצעות סיפוח קרקעות הגובלות ביישובים אלה ואשר נמצאות כיום בבעלות המדינה ובניהול מינהל מקרקעי ישראל. למרות מיעוט המקרים של הרחבת תחומי שיפוט של יישובים ערביים בשנים האחרונות, מקרי הרחבת תחומי השיפוט מתרחשים על פי רוב על קרקעות של המינהל הנמצאות במועצות אזוריות יהודיות. במקרה של יישום החוק והפרטת המקרקעין, עלול להיווצר קושי עצום, במיוחד אם הקרקעות יועברו לבעלות פרטית יהודית במקום לבעלות המדינה. כך לא תתאפשר הרחבת תחומי שיפוט של יישובים ערביים, על חשבון קרקעות פרטיות של יהודים. התוצאה הצפויה היא המשך מגמות ציפופו של היישוב הערבי והחמרת מצוקת הדיור, התעסוקה והמחסור בשטחים לצורכי ציבור ביישובים אלה.

יתרה מכך, החוק החדש מבקש ש"נציגי המועצה יהיו כפופים להחלטות הממשלה, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטותיה" (עמ' 517). כך הממשלה יכולה לממש את התוכניות למכירת מקרקעין ולייהוד הגליל והנגב בצורה יעילה יותר, מכיוון שהשליטה בקצב המכירה והנידלון של המרחב הציבורי המופרט תהיה בידיה. כך ייפגש החזון הניאו-ליברלי הכלכלי, המתמקד בהפרטת המשאבים הציבוריים, עם השלמת הנישול הפלסטיני.

___________________

1מרצה בכיר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה. jabareen@technion.ac.il