ביולי 2009 מלאו חמש שנים לחוות הדעת המייעצת שפירסם בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ ) על המשמעויות המשפטיות של בניית חומת ההפרדה בשטחים הפלסטיניים הכבושים. בית הדין הבינלאומי לצדק קבע שהקמת החומה היא צעד לא חוקי, העולה כדי הפרה של המשפט הבינלאומי, והורה לישראל לפרק אותה.

המאבק המשפטי נגד החומה התנהל בשני מישורים: פנייה לבית הדין הבינלאומי לצדק והגשת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בישראל. בשני המישורים ננקטו אמצעי פעולה מגוונים, שהניבו תוצאות שונות והיו בעלי השלכות רבות. העתירה שהוגשה לבית הדין הבינלאומי לצדק היתה הפנייה היחידה לבית דין זה בעניין זה. בית הדין פירסם את החלטתו כחוות דעת מייעצת ולא כפסיקה מחייבת. חוות הדעת המייעצת קבעה כי יש לעצור את בניית החומה, כי יש להרוס קטעים מהחומה שכבר נבנו, כי יש לבטל צווים לבניית קטעים נוספים של החומה וכי יש לפצות פלסטינים שנפגעו בגלל בניית החומה. חוות הדעת כלל שלושה מרכיבים עיקריים: ההשלכות של בניית החומה על זכותו של העם הפלסטיני להדרה עצמית; החוקיות של הקמת החומה לפי המשפט הבינלאומי ההומניטרי; החוקיות של הקמת החומה לפי משפט זכויות האדם הבינלאומי.

לבג"ץ הוגשו עשרות עתירות נגד החומה. בשתיים מהן (בעניין בית סוריק ובעניין מראעבה) התקבלו פסקי דין תקדימיים, שבהם קבע בג"ץ שהחומה, בתוואי שבו נבנתה, פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכויות הפלסטינים והורה לשנות את התוואי בקטעים מסוימים. פסקי הדין האלה הציבו מסגרת משפטית להגדרת חוקיות התוואי של החומה. עם זאת, עתירות רבות נוספות שהוגשו בעקבות הפסיקות התקדימיות האלה נדחו.

חמש שנים לאחר שבית הדין הבינלאומי לצדק פירסם את חוות הדעת המייעצת שלו, עדאלה מבקש להעלות לדיון שתי שאלות עיקריות:

א. עד כמה היה יעיל המאבק המשפטי המקומי נגד החומה, שנוהל בבג"ץ, בהתחשב בשני הנתונים הבאים:

1. השינויים בתוואי החומה שיפרו את מצבן של כמה משפחות.
2. ההתדיינות המשפט תרמה לתיאור בג"ץ – הן בישראל והן בעולם – כגוף הפועל להגן על זכויותיהם של יחידים ועל זכויות הציבור בכללו.

ב. מה אפשר לעשות, במישור המקומי או בזירה הבינלאומית, כדי להיעזר בחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק לקידום המאבק נגד החומה?