בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים (סלים ג'ובראן, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן), הוציא ב-15 ביולי 2008 צו על תנאי המורה לשירות בתי הסוהר (שב"ס) להסביר מדוע לא לאפשר לכלל האסירים והעצירים המסווגים כאסירים ביטחוניים לבוא במגע פיסי עם ילדיהם שגילם פחות מ-10. בג"ץ הוציא את הצו בדיון בעתירה שהגיש ארגון עדאלה, המתנגד לקריטריונים החדשים שקבע שב"ס בכל הנוגע לביקורים של ילדי האסירים הפלסטינים אצל הוריהם ובנוגע לקרבה הפיסית ביניהם. בעתירה, שהוגשה באוגוסט 2004, התבקש בג"ץ להורות לשב"ס לאפשר קרבה פיסית בין ילדים פלסטינים להוריהם, המסווגים כאסירים ביטחוניים. את העתירה הגישה עו"ד עביר בכר מעדאלה.
בדיון ביקשה פרקליטות המדינה להציג לבג"ץ, במעמד צד אחד בלבד, חומר חסוי שמסר השב"כ, המתייחס לסכנה הביטחונית הנשקפת מילדים בגילאים 10-6. עו"ד בכר התנגדה לבקשת הפרקליטות, וטענה כי זהו ניסיון להפוך את הסוגיה האנושית המועלית בעתירה לסוגיה ביטחונית. בעקבות התנגדותה של עו"ד בכר, בג"ץ לא עיין בחומר החסוי.
בעקבות הגשת העתירה וההערות שהשמיעו העותרים והשופטים בדיונים שהתקיימו מאז בבית המשפט, חזר בו שב"ס מעמדתו הראשונה, ששללה באופן מוחלט כל מגע פיסי בין האסירים לילדיהם. תחת זאת קבע שב"ס קריטריונים חדשים למימוש ביקורי ילדים אצל הוריהם האסירים. קריטריונים אלה עברו אף הם שינויים, בעקבות התנגדות העותרים ובהתאם להחלטות בית המשפט.
בדיון הקודם שהתקיים לפני בג"ץ, שהיה ב-13 ביולי 2007, הורה בית המשפט לשב"ס לבחון מחדש את עמדתו בשתי סוגיות: גיל הילדים שיותר להם להתקרב להוריהם האסירים ותדירות הביקורים. ההוראה ניתנה עקב התנגדותם של העותרים להוראות שב"ס, שעל פיהן רק לילדים עד גיל 6 מותר להתקרב אל הוריהם. העותרים דרשו להתיר לילדים עד גיל 10 מגע עם הוריהם. הם גם התנגדו לסירובו של שב"ס להתחייב לאפשר את המגע מטעמים לוגיסטיים. בינואר 2008 הודיע שב"ס לבית המשפט כי אין הוא חוזר בו מעמדתו בעניין גיל הילדים הזכאים לקרבה פיסית להוריהם ובנוגע לתדירות הביקורים, למרות הערות בית המשפט ולמרות התנגדות העותרים.
בתגובתו האחרונה הסביר שב"ס כי הגבלת גיל הילדים הזכאים לקרבה פיסית להוריהם לגיל 6 ומטה, נובעת משיקולים לוגיסטיים הנוגעים לכוח אדם וליכולת להיערך לביקורים אלה. נציגי שב"ס טענו גם, שילדים מעל לגיל 6 הם בעלי יכולת התקשרות סבירה ושנשקפת מהם סכנה בהסתברות גבוהה, שאותה אי אפשר למנוע.
עדאלה התנגד בחריפות לגישתו של שב"ס. בתגובה האחרונה שהגיש לבית המשפט, ב-31 במרס 2008, טען הארגון כי מדובר בגישה בלתי חוקית ולא אנושית, הגורסת כי יכולתם של הילדים הפלסטינים שגילם 6 ומעלה להתבטא באופן ורבלי מייתרת את הצורך האנושי שלהם במגע עם הוריהם ובביטוי אהבה. עדאלה הדגיש, כי שב"ס מתעלם מחובתו להקצות משאבים נוספים וכוח אדם, הדרושים כדי לאפשר לאסירים אלה ולילדיהם לממש את המעט שמתאפשר להם במסגרת כליאתם. עדאלה הדגיש כי מדובר בכ-9,000 בני אדם, שהועברו לצורך ריצוי עונשם משטח מגוריהם הריבוני אל שטחי מדינת ישראל, בניגוד לעמדת המשפט הבינלאומי. העברה זו מקשה מאוד על בני משפחותיהם של האסירים המעוניינים לבקרם בבתי הסוהר, הן בשל המרחק הגיאוגרפי והן בשל הצורך בהיערכות מיוחדת של המשפחה, הכרוכה במשא ומתן עם הצבא. לכן חלה על שב"ס חובה כפולה להקל על מימוש הביקורים.
עו"ד בכר הדגישה בתגובה שהגישה לבית המשפט, כי שיקולים לוגיסטיים ותקציביים אינם יכולים להיות הנימוק המכריע לפגיעה בזכויות האדם. עדאלה הביע התנגדות גם לקריטריון שקבע שב"ס, המאפשר לו למנוע מאסיר מגע פיסי עם ילדיו כעונש על עבירה משמעתית שעבר האסיר בבית הסוהר. עדאלה טוען כי מגע פיסי בין ילד להורה האסיר איננו טובת הנאה שאפשר לשלול כעונש על עבירה משמעתית וכי מדובר בענישה קולקטיבית של הילדים, הנובעת ממעשים שלא היו מעורבים בהם. בתגובת עדאלה נטען, כי הקריטריונים שקבע שב"ס לאישור המגע הפיסי בין ילדים להוריהם האסירים הם בלתי חוקיים. עדאלה הוסיף כי קריטריונים אלה פוגעים מעל הנדרש בזכותם החוקתית של הילדים והוריהם האסירים לחיי משפחה, לביקורים, לכבוד, לאוטונומיה אישית ולפרטיות.
מסמכים משפטיים :