ארגון עדאלה הגיש ב-18 ביולי 2007 ערר ליועץ המשפטי לממשלה, בעקבות החלטת המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) שלא לחקור תלונה שהגיש לה באפריל 2007 מר חסן סלימאן אלעוקבי, בבקשה לחקור אירוע שבו נקטו שוטרים אלימות נגדו. בערר התבקש היועץ המשפטי לבטל את החלטת מח"ש לסגור את התיק ולחייב את מח"ש לערוך חקירה מקיפה ואינטנסיבית בתלונה.

ב-18 באפריל 2007, סמוך לשעה עשר בבוקר, הותקף מר אלעוקבי על ידי שוטר מתחנת המשטרה ברהט. מר אלעוקבי, בן 66, שוחח עם פקח הסיירת הירוקה שישב בתוך רכב הסיירת. הוא ניסה לברר מדוע פורק אוהל המחאה שהקים ברהט ולהבטיח כי הפירוק היה הליך חוקי שבוצע על פי צו וכי רכושו לא ייעלם. בעודו מדבר הותקף מר אלעוקבי מאחור על ידי השוטר יואל בירווצקר. השוטר התנפל עליו, משך את ידיו לאחור, כבל את ידיו והודיע לו שהוא עצור. כתוצאה מתקיפתו ועקב כבילת ידיו, שנעשתה באופן גס ואלים, נגרמה למר אלעוקבי חבלה קשה באגודל יד ימין, שלוותה בשטף דם שכיסה את כף היד. למרבה הציניות, נגד מר אלעוקבי הוגש כתב אישום בגין תקיפת עובד ציבור, בעקבות אירוע שבו הוא עצמו הותקף מאחור על ידי שוטר.

מר אלעוקבי נעצר, אף שלא היתה כל עילה למעצרו, והועבר לתחנת המשטרה. למרות בקשותיו החוזרות ונשנות, הוא לא הועבר לקבלת טיפול רפואי בטרם הגיע לתחנת המשטרה. רק שעות רבות לאחר מעצרו הועבר מר אלעוקבי לבדיקת רופא בבית המעצר בנגב. לפני שיצא לבדיקה כבלו השוטרים את ידיו, כולל ידו החבולה. רגליו היו כבולות מרגע שנעצר. הרופא בבית המעצר התייחס בזלזול לטענותיו של מר אלעוקבי והאשים אותו בהתחזות עוד לפני שבדק אותו. מר אלעוקבי הועבר לבית המעצר נגב, שם נלקחו ממנו תרופות הדרושות לו באופן יומיומי לטיפול במחלות שונות שמהן הוא סובל. ידו החבולה של מר אלעוקבי, שגרמה לו סבל וכאבים עזים, לא טופלה כמובן. בבוקר המחרת הועבר מר אלעוקבי אל בית המשפט, לדיון בבקשה שהגישה המשטרה להארכת מעצרו. רק לאחר ששוחרר ממעצר, סמוך לשעה 18:00 באותו יום, הועבר על ידי אחיו לבית החולים סורוקה בבאר שבע. בבית החולים הוחלט לשים בגבס את ידו הימנית, כולל האגודל, למשך 40 יום.

ב-22 באפריל 2007 הגיש מר אלעוקבי תלונה למח"ש. כחודש ימים לאחר הגשת התלונה החליטה מח"ש לסגור את התיק. מח"ש לא טרחה לברר את הטענות הקשות נגד המשטרה שהועלו בתלונה, "מטעמים הנוגעים לבחינת העניין הציבורי הכולל בחקירת התיק".

עו"ד פאטמה אלעג'ו מעדאלה טענה בערר, כי מתשובת מח"ש עולה שתלונתו של מר אלעוקבי לא נחקרה כלל, שכן מר אלעוקבי מעולם לא הוזמן על ידי מח"ש לבירור תלונתו ולמתן עדות. איש מהמעורבים בתקיפתו גם לא הוזמן להעיד במח"ש.

עו"ד אלעג'ו ציינה בערר, כי הימנעותה של מח"ש מחקירת התלונה מהווה הפרה בוטה של חובתה לחקור ולאכוף את הדין כל אימת שעולה חשד לביצוע עבירה על ידי השוטרים. "מח"ש לא חקרה, לא אספה חומר ולא ראתה עניין לציבור להמשיך לחקור ולהעמיד את השוטרים האחראים לדין. בכך מעלה בתפקידה ובחובתה כלפי הציבור לחקור ולהגיע לחקר האמת, דבר המעיד כי כלל לא הופקו לקחים הנדרשים מדו"ח ועדת אור משנת 2003", כתבה עו"ד אלעג'ו.

היא הוסיפה וטענה, כי לא ברור כיצד תביא העמדתם לדין של שוטרים עבריינים לפגיעה באינטרסים שהחברה מבקשת להגן עליהם, בעוד שהחברה היא זו שתובעת את מיגור התופעה של שוטרים המפעילים אלימות נגד אזרחים. עו"ד אלעג'ו ציינה כי סמכותו של תובע לסגור תיק בעילה של העדר עניין לציבור מעוגנת בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי. בסעיף זה נאמר: "ראה התובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט עניין לציבור".

עו"ד אלעג'ו הדגישה, כי הואיל ואין בנמצא כל הוראת חוק המסמיכה תובע לסגור תיק חקירה בעילה של העדר עניין לציבור, מלבד סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, לא נותר אלא להסיק כי החלטת מח"ש לסגור את התיק בעילה זו משמעה הודאה כי יש ראיות מספיקות להרשעה, אך הוחלט לא להעמיד לדין את השוטרים המעורבים משיקולים של "עניין לציבור". כאמור, לציבור יש עניין רב במיגור התופעה של אלימות שוטרים.

לבסוף ציינה עו"ד אלעג'ו, כי מח"ש התחמקה מלפרוש את השיקולים שהביאו לסגירת תיק חקירת תלונתו של מר אלעוקבי. "במקום זאת, בחרה מח"ש לחמוק מחובתה לחקור באופן רציני ואינטנסיבי. את זאת בחרה מח"ש לעשות במשיכת קולמוס ובהודעה מתומצתת אחת, שלפיה אין להמשיך לחקור מפאת העדר עניין לציבור. בכך ביקשה מח"ש להסתיר את העובדה שהתלונה מעולם לא נחקרה בצורה רצינית ואמיתית", כתבה עו"ד אלעג'ו.

  הערר