עדאלה: נעתור לבג"ץ לביטול החוק אם יאושר סופית בכנסת

קק"ל שולטת במאות אלפי דונמים שהיו בבעלותם של ערבים, לפני קום המדינה. מדינת ישראל העבירה את הקרקעות האלה לבעלותה של קק"ל בשנת 1949 ובשנת 1953. באם יאושר החוק בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, ולאחר בחינת סעיפי החוק, יעתור עדאלה לבג"ץ בדרישה לבטלו. כמו כן, עדאלה יפעל במישור הבינלאומי נגד מדיניות קק"ל ונגד חקיקה גזענית זו.

בנוסף, ארגון עדאלה יתנגד להעברת קרקע הרשומה על שם המדינה לקק"ל וזאת משום שקק"ל מצהירה בפומבי, כי מדיניותה מתבססת על מדיניות של הפרדה על בסיס לאום. הקונסטרוקציה שלפיה: למען יישום עקרון השוויון שחל על קרקעות המדינה, קק"ל- כגוף מפלה- תקבל קרקע נוספת, כפיצוי איננה מקובלת.

בפני בג"ץ תלויות ועומדות עתירות שהוגשו בשנת 2004 כנגד מדיניות מינהל מקרקעי ישראל לפיה מנועים הערבים, אזרחי המדינה, מלהשתתף במכרזים המיועדים לשיווק קרקעות קק"ל שמנהל מינהל מקרקעי ישראל.

בג"ץ 9205/04, עדאלה נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח'
בג"ץ 9010/04, המרכז לתכנון אלטרנטיבי ואח', נגד מינהל מקרקעי ישראל ואח'
בג"צ 7452/04, פואד אבו ריא ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל ואח'

13% משטח המדינה בבעלות קק"ל

בבעלותה של קק"ל נמצאים, כיום, כ- 2.555 מיליון דונם, כ- 13% משטח המדינה. קרקעות אלו מתפרשות בכל אזורי המדינה ומחוזותיה בחלקים שונים כלהלן:

היקף הקרקעות של קק"ל גדל באופן מתמיד, וכמעט בכל שנה חלה עליה בקרקעותיה. כך עולה מהטבלה להלן, המסכמת את היקף הקרקעות בשנות התשעים והאלפיים:

היקף הקרקע בבעלות קק"ל לפי שנים

כ- 2 מיליון דונם מבין קרקעותיה הנ"ל של קק"ל, הועברו אליה על ידי המדינה. המיליון הראשון הועבר בשנת 1949, ומיליון שני הועבר לקק"ל בשנת 1953. עובדה זו, הובילה להענקת מעמד מיוחד לקק"ל בחקיקה הישראלית ולראיית קק"ל כגוף המכריע בשיח הציבורי, בכל הקשור למדיניות הקרקעית בישראל.

עדאלה נגד מינהל מקרקעי ישראל וקק"ל

באוקטובר 2004 עתר ארגון עדאלה לבג"ץ נגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י), שר האוצר וקרן קיימת לישראל (להלן: קק"ל), בדרישה לבטל את מדיניות המינהל ותקנה 27 לתקנות חובת המכרזים, לפיהן ממ"י מונע מאזרחי המדינה הערבים, מלהשתתף במכרזים לשווק קרקעות קק"ל. בנוסף, הגיש ארגון עדאלה בקשה למתן צו ביניים שבה ביקש להקפיא את כל המכרזים בנושא עד למתן החלטה בעתירה.

בעתירה טען עדאלה כי המדיניות של המינהל מנוגדת לעקרונות השוויון ומפלה על רקע לאום.

בעקבות הגשת הבקשה למתן צו ביניים התחייבה קק"ל בפני בג"ץ ביום 20.10.2004, להקפיא מכרזים חדשים ומכרזים תלויים ועומדים, ככל שקיימים כאלה, באזור הצפון והגליל, וזאת עד לדיון שייקבע או עוד להחלטה אחרת שתינתן. בתגובה נכתב:

"המשיבה [קק"ל] ערה לכך כי בבג"ץ 9205/04 עדאלה נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' נתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו ביניים המורה למשיב 1 להקפיא את כלל המכרזים לחלוקת קרקע בבעלות המשיבה [...] באופן חריג, ועל מנת לאפשר את דחיית הדיון ולאפשר למשיבה להיערך בהתאם, מוכנה המשיבה לקבלת צו הביניים באופן חלקי, באופן שיוקפאו מכרזים חדשים ומכרזים תלויים ועומדים, ככל שקיימים כאלה, באזור הצפון והגליל, וזאת עד לדיון שייקבע או עד להחלטה אחרת שתינתן".

בעקבות התחייבות זו, ביקשה קק"ל מבג"ץ לקבל אורכה של 30 יום על מנת להגיש את תגובתה לעתירות שהוגשו בעניין. בג"ץ נעתר לבקשה ורשם בפניו את ההתחייבות של קק"ל.

ממ"י מנהל, על פי החוק, את "מקרקעי ישראל", לרבות קרקעות קק"ל. בהתכתבויות בין ממ"י ולבין עדאלה בנושא ואשר החלה באוגוסט 2004 הודה המינהל כי אכן המכרזים שהוא עורך במקרקעין של קק"ל מיועדים ליהודים בלבד, וכי מדיניות זו מחוייבת מכתב האמנה שנחתם בשנת 1961, בין מדינת ישראל לבין קק"ל, ולפיו מחוייב ממ"י לכבד את מטרותיה הרשומות של קק"ל. כידוע, מטרות קק"ל קובעות מפורשות שהיעד של הקרן הוא יישוב יהודים במדינת ישראל. בעתירה טען עדאלה, כי ממ"י אינו רשאי לאמץ עמדות ו/או מטרות אשר מנוגדות לעקרונות היסוד, וכי התקשרות עם צד ג' לא פוטרת את הרשות הציבורית מתחולת המשפט החוקתי. מדיניות מפלה מטעם המינהל, גם אם היא נעשית בשם צד ג', מעבירה מסר שלילי מצד המדינה כלפי אזרחיה הערבים, והופכת את המדינה לשותפה למעשה מפלה, פוגע ומשפיל באוכלוסייה שלמה, המהווה מיעוט לאומי בישראל.

כמו כן, נטען בעתירה, כי מדיניות זו, איננה נשענת על חקיקה ראשית כלשהי, והעיגון היחיד שנמצא לה הוא בחקיקת משנה, תקנה 27 לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג – 1993. תקנה זו, נטען בעתירה, מנוגדת לחוק המסמיך, היינו לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, ולדיני המכרזים הכלליים. שכן, חוק חובת מכרזים אוסר מפורשות על הפלייה על רקע לאום. בנוסף, נטען, כי מדיניותו של המשיב ותקנה 27 הנ"ל, אינן מקיימות את פסקת ההגבלה שבחוק היסוד, בהיותן מפלות על רקע לאום ולא נשענות על חקיקה של הכנסת.

המשך מדיניותו של המינהל, עלולה להוביל ליצירת מרחבים ציבוריים המתבססים על הפרדה על רקע לאום: ישובים או שכונות שבהם יגורו אך ורק יהודים, ולאזרחים האחרים תיאסר רכישת זכויות בקרקע או בניית בית בהם. בעתירה הודגש, כי תמונה מרחבית זו, כשלעצמה, אשר לא יכולה להתקבל כיום באף משטר המחשיב את עצמו כדמוקרטי, מחייבת, מאליה, את הפסקת מדיניותו של המינהל, באופן מיידי.

קק"ל: הסוגיות המועלות בעתירה מחייבות דיון והכרעה בשאלת אופייה וזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית

בדצמבר 2004 הגישה הקרן קיימת לישראל את תגובתה לעתירות שהגישו ארגון עדאלה והאגודה לזכויות אזרח. בתגובה טענה קק"ל, כי היא רכשה את האדמות המצויות בבעלותה מידי בעליהן הקודמים באמצעות כספים שנתרמו מרבבות היהודים ברחבי העולם, שאספו פרוטה לפרוטה, על מנת שכספים אלו ישמשו לרכישת קרקע בארץ ישראל, החזקתה והכשרתה עבור העם היהודי. "נאמנותה של קק"ל", נטען בתגובה, "אינה נתונה, ולא יכול שתהא נתונה, לציבור הישראלי כולו. קק"ל הוקמה ופועלת לטובת העם היהודי בלבד."

בנוסף, הקרן קיימת ביקשה כי בית במשפט העליון לא ידון בסוגיות המועלות בעתירה, מאחר והיא ממוקמת "בלב ליבם של צמתים אידיאולוגיים, מכוננים. הן מחייבות דיון והכרעה בשאלת אופייה וזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, באחריות הדדית ובשותפות הגורל שבין העם היהודי בתפוצות ומוסדותיו לבין העם היושב בציון..." הקרן קיימת הוסיפה וטענה כי "השוויון אין משמעו זכותו של פלוני להתיישב דווקא באדמתו של אלמוני. כשם שיהודי אינו זכאי להתגורר דווקא על אדמות ווקף מוסלמי, או על קרקע השייכת לאחת מן הכניסיות, כך גם מי שאינו יהודי אינו זכאי לבור לו דווקא קרקע המוקדשת ללאום היהודי על מנת לממש את זכותו לשוויון."

לעניין התקנת נטען בתגובת קק"ל, כי ביטול התקנה לא יהיה בו כדי לחייב הקצאת אדמות קק"ל למי שאינם יהודים, מכיוון שביטול תקנת הפטור אינו משחרר את המדינה מחובתה כלפי קק"ל, לנהל את אדמות קק"ל, בהתאם לתזכיריה של קק"ל".

היועץ המשפטי לממשלה: מינהל מקרקעי ישראל חייב לקיים את עקרון השוויון, גם בפעילות כמנהל אדמות שבבעלות קק"ל

לאחר הגשת העתירות התקיימו שני דיונים אצל היועץ המשפטי לממשלה, האחד בהשתתפות מנהל מקרקעי ישראל, נציגי משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר ואנשי משרד המשפטים, והשני גם בהשתתפות נציגי קק"ל. בתגובת שהגישה פרקליטות המדינה לבג"ץ במאי 2007 נכתב, כי "עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שסוכמה בדיונים והוצגה גם לנציגי קק"ל, היא כי מינהל מקרקעי ישראל חייב לקיים את עקרון השוויון, ואסור לו להפלות על רקע של השתייכות לאומית, גם בפעילות כמנהל אדמות שבבעלות קק"ל".

עוד נכתב, כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, כי העקרון החוקתי המחייב את מינהל מקרקעי ישראל לנהוג בשוויון בהקצאת המקרקעין חל אף בכל הנוגע לאדמות קק"ל ואף אם היה בו משום סתירה לתזכיר ההתאגדות של קק"ל. כן, נכתב בתגובה, כי לא קיימת בהכרח סתירה כאמור. "את ההוראות בתזכיר ההתאגדות של קק"ל ניתן וראוי לפרש באופן שיאפשר לשווק את אדמות קק"ל גם למי שאינו יהודי".

יחד עם זאת, היועמ"ש מבדיל מקרים בהם מייעדים חטיבות קרקע שלמות גדולות של קק"ל להקמת עיר ערבית למשל. במצב כזה, מציע היועמ"ש, "ניתן לפתור את הבעיה בהתחשבות פנימית בין המינהל לקק"ל, על ידי חילופי קרקע או רכישה, כפי שאכן נעשה בעבר."