ועדת הערר המחוזית במחוז צפון של משרד הפנים החליטה לקבל את הערר שהגישו עאדל ועיטאף סואעד, ולתת להם היתר בנייה על קרקע שבבעלותם ביישוב כמון. ההחלטה התקבלה ב-30 ביוני 2005, אחרי יותר משבע שנים של מאבקים משפטיים ותכנוניים.

משפחת סואעד מתגוררת בבית לא מוכר על חלקת אדמה פרטית שבבעלותה ביישוב כמון. המשפחה לא הצליחה לקבל היתר בנייה במשך תקופה ארוכה, אף על פי שביתה מוקף וילות שבהן מתגוררות משפחות יהודיות. הסיבה לכך היתה התנגדותם של ועד היישוב כמון ומינהל מקרקעי ישראל למתן ההיתר. עמדתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה משגב, שכמון נמצא בשטחה, היתה כי המשפחה יכולה לבנות את ביתה בכפר הערבי הסמוך, כמאנה.

אחד מחברי ועדה הערר העיר: "אין בלבי ספק, כי המהלכים אשר נעשו על ידי הגופים השונים, מטרתם היתה אחת – למנוע מהעוררים לקבל את האפשרות לבנות בית ביישוב בשל היותם ממוצא ערבי. כל הטענות התכנוניות שהעלו המשיבים [לערר], אינן אלא כסות למטרתם האמיתית. הן באות להסתיר פעולה המבוססת על נימוקים גזעניים, ותו לא".

חלקת הקרקע שבבעלות משפחת סואעד היתה מיועדת לחקלאות, אך ייעודה שונה למגורים עם אישורה של תוכנית ג/4389 ליישוב כמון. בהחלטתה לדחות את בקשת בני הזוג סואעד לקבל היתר בנייה, הסבירה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה משגב, בין היתר, כי ייעודה של החלקה שבה נמצא בית המשפחה שונה עקב טעות, שכן יוזמי התוכנית לא ידעו כי מדובר בקרקע פרטית. הוועדה המקומית הוסיפה: "בתאריך 3.8.00 אושרה תוכנית ג/9378 ליישוב כמאנה שבהר כמון, אשר נועדה לאוכלוסייה הבדואית בהר. הוועדה סבורה כי אם הכוונה של המבקש לבנות את ביתו בהר היא כוונה כנה, אזי בהתחשב בבעיות התכנוניות, הקנייניות וההנדסיות של השטח יהיה זה נכון לבקש מגרש בתחום התוכנית ג/9378 או באמצעות עסקת חליפין עם מ.מ.י. [מינהל מקרקעי ישראל] או באמצעות חכירה ישירה". הוועדה טענה עוד כי אינה "יכולה להתעלם גם מבעיות חברתיות אשר יוצרים מגורים של אוכלוסיות שונות במסגרת יישוב קהילתי קטן כמו כמון וגם מהבחינה הזו עדיפה האופציה של מגורים בכמאנה [...]"

ב-5.9.2004, בעקבות החלטתה של הוועדה המקומית משגב, הגישו בני הזוג סואעד ערר לוועדת הערר המחוזית באמצעות עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה. בני הזוג טענו בערר, בין היתר, כי ההחלטה לדחות את בקשתם להיתר היא שרירותית. הם הוסיפו כי ההחלטה התקבלה שלא לתכלית ראויה, לא נשענה על שיקולים ענייניים ולא נסמכה על תשתית עובדתית ראויה, היתה בלתי מידתית ובלתי סבירה וניתנה בניגוד לחוק התכנון והבנייה ותוך כדי חריגה בוטה מסמכות, בחוסר תום לב ותוך כדי פגיעה בזכויות יסוד של בני הזוג. העוררים הוסיפו, כי החלטתה של הוועדה המקומית מפלה על רקע לאום.

ןעדת הערר קיבלה את טיעוניהם של בני הזוג ומתחה ביקורת קשה על טיפולה של הוועדה המקומית בבקשתם של בני הזוג סואעד להיתר בנייה. "ככלל, אנו סבורים שעל הוועדות המקומיות לעשות מאמץ לשרת את האזרח בדרך שתביא לאפשרות לבנות, ולא יעשו ככל יכולתן למנוע זאת ממנו", כתבו חברי ועדת הערר. בהחלטת הוועדה נאמר גם: "דומה כי הנימוק הנזכר בסעיף 7 להחלטת הוועדה המקומית [כי מגורי בני הזוג סואעד בכמון יגרמו בעיות חברתיות ולכן עדיף שהם יעברו לגור בכמאנה], היא הנימוק האמיתי להשתלשלות העניינים אשר הביאה אותנו למצב שבו אנו מצויים כיום. הוועדה המקומית, הוועד המקומי והמינהל סבורים כולם כי מן הראוי שהעוררים יעברו לגור ביישוב כמאנה, ולא יתגוררו בתחום היישוב כמון".

הוועדה קבעה כי "א. אין להפלות בין אדם לאדם, על בסיס של דת או לאום, במישרין או בעקיפין, בעת הקצאה של מקרקעין. ב. קיימת אפשרות להקצות מקרקעין לקבוצת אוכלוסין בעלת מאפיינים מיוחדים או למיעוט דתי או לאומי המעוניין לשמר את תרבותו או לאומיותו. [...] [כמון] אינו יישוב המאגד קהילה בעלת פילוסופיה ייחודית, או בעלת תרבות או אמונה השונה מהמקובל במדינת ישראל. כמו כן, הוא אינו יישוב אשר נועד לקדם אוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודיים. המדובר ביישוב בעל אוכלוסייה מגוונת, אשר כולה שייכת אמנם לבני העם היהודי, אולם היא אינה שונה מכל יישוב דומה אחר".

הוועדה קיבלה את הערר בכפוף לכמה תנאים, שהעוררים פועלים לקיומם.

הערר של בני הזוג סואעד אוחד עם תיק ערר דומה, שהוגש על ידי חאתם סואעד. את חאתם סואעד ייצג עו"ד חסן סואעד. החלטת ועדת הערר ניתנה בשני התיקים.

 לערר