ארגון עדאלה פנה ב-6 ביולי 2006 לשירות בתי הסוהר, בדרישה להורות על החזרת שידורי הערוצים בשפה הערבית לאסירים. פניית עדאלה באה בעקבות תלונותיהם של אסירים רבים, שטענו כי מאז נפילתו של החייל גלעד שליט בשבי, הופסקו השידורים בשפה הערבית וכי לאסירים לא נותרה ברירה אלא לצפות בשידורי הערוצים הישראליים בעברית.

עדאלה טען בפנייתו, כי הפסקת השידורים בשפה הערבית היא בלתי חוקית, בהיותה שרירותית, גורפת, מפלה ופוגעת מעל הנדרש בזכויותיהם החוקתיות של האסירים הערבים לשפה, לחופש ביטוי, לחופש הבחירה, לכבוד ולשוויון.

עוד נטען בפנייה, כי הפסקת שידורי הטלוויזיה בשפה הערבית פוגעת בזכותם של האסירים הערבים לגישה לאמצעי התקשורת, שהיא דרך להגשמת זכותו של האסיר לחופש ביטוי. עו"ד עביר בכר, שניסחה את הפנייה, הוסיפה כי שלילת זכותם של האסירים הערבים לצפות בערוצים המשדרים בשפתם מהווה פגיעה אנושה בזכותם של האסירים לשפה, הנגזרת מזכותם לכבוד, לשוויון ולאוטונומיה אישית.

יש לציין, כי מספרם של הכלואים הערבים הנמצאים בבתי הכלא בישראל עולה על מספרם של האסירים היהודים. מתן האפשרות לאסיר יהודי לממש את אישיותו ואת זכותו לחופש ביטוי בשפתו ושלילת אפשרות זו מהאסיר הערבי, מהווים אפליה קבוצתית פסולה על רקע לאום. בכך מפר שירות בתי הסוהר, כרשות מינהלית-ציבורית, את חובתו הבסיסית לנהוג באסירים בשוויוניות ובהגינות, ללא הבדל דת, גזע או לאום.

בפנייה הדגיש עדאלה, כי הפסקת שידורי הערוצים בערבית מצטרפת לשורה של צעדים נוקשים שננקטו לאחרונה נגד 9,000 האסירים הפלסטינים. צעדים אלה הם בגדר ענישה קולקטיבית נגד האסירים הפלסטינים. מאז נפילתו בשבי של החייל הישראלי הופסקו ביקורי המשפחות. גם כניסתם של עורכי הדין לבתי הכלא כמעט והופסקה כליל. אין ספק כי צעדים אלה, בצירוף הפסקת השידורים בשפה הערבית, נועדו לבודד את האסירים הפלסטינים ולנתקם מהעולם החיצון. עדאלה טען, כי ענישה קולקטיבית זו אינה חוקית בעליל וכי שב"ס נקט אותה ללא כל סמכות שבדין.