ב-6 בינואר 2009 הוציא בית המשפט הגבוה לצדק צו ביניים, שלפיו על המדינה להגיש בתוך 60 יום את תגובתה לעתירה שהגיש עדאלה בדרישה לבטל את ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים. ועדות אלה מדירות מהיישובים הקהילתיים, באופן גורף, אזרחים ערבים וכן משפחות חד הוריות, הומואים ולסביות, רווקים וקבוצות חברתיות אחרות. עורכת הדין סוהאד בשארה מעדאלה, שהגישה את העתירה, מסבירה כי החלטת בג"ץ מחייבת את מינהל מקרקעי ישראל ואת ועדת הקבלה האזורית בצפון, להצהיר על עמדותיהם בסוגיות הבאות: מדוע חוקי למנוע מבני זוג ערבים נשואים, פאתינה אבריק-זבידאת ואחמד זבידאת, לגור ביישוב הקהילתי רקפת; מדוע לא יבוטלו החלטה של מינהל מקרקעי ישראל להקים ועדות קבלה והקריטריון של "התאמה חברתית", שעליו מסתמכות ועדות אלה; מדוע לא יוחלף הקריטריון של "התאמה חברתית" במבחני קבלה בהירים, מוגדרים ושוויוניים. עדאלה הגיש את העתירה ב-23 בספטמבר 2007, בשמו ובשם בני הזוג זבידאת. בני הזוג ביקשו לגור ביישוב רקפת, הממוקם בגליל המערבי, אך נדחו על ידי ועדת הקבלה האזורית של המועצה האזורית משגב. הנימוק לדחיית בקשתם של בני הזוג היה "אי התאמה חברתית". העתירה הוגשה גם בשם עמותת קול אחר בגליל, הקשת הדמוקרטית המזרחית, במקום – מתכננים לזכויות תכנון, הבית הפתוח בירושלים והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי. ב-31 באוקטובר 2008 הוציא בג"ץ צו, המחייב את רקפת לשמור לבני הזוג זבידאת מגרש לבנייה, עד לקבלת החלטה סופית בבית המשפט. הטיעון המרכזי בעתירה היה שפעילותן של ועדות הקבלה פוגעת בזכותם של אזרחי ישראל לבחור לעצמם מקום מגורים בכל יישוב במדינה, ובעיקר ביישובים שלא הוקמו לקבוצת אוכלוסייה מסוימת עם מאפיינים תרבותיים ייחודיים, כמו יישובים דתיים. עו"ד בשארה טענה כי הקריטריון של "התאמה חברתית" אינו מבוסס על סעיפים מסוימים בחוק הישראלי, וכי הוא עמום, רחב ושרירותי. מצב זה מאפשר לקבוצת אנשים קטנה – חברי ועדת הקבלה – לקבל החלטות המשפיעות על עתידם של מועמדים ליישובים אלה.מסמכים משפטיים |