בית המשפט המחוזי בחיפה דן ביום 14.1.2008 בעתירה שהגיש ארגון עדאלה בחודש אוקטובר שעבר בשמם של 24 בעלי קרקעות מדליית אלכרמל, בדרישה לבטל את תוכנית המתאר "גן לאומי ויער קיים הר שוקף", אשר מספחת את קרקעותיהם של העותרים לפארק הכרמל וחוסמת את אפיק ההתפתחות היחיד של דליית אלכרמל. העתירה הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה, רשות הטבע והגנים וקרן קיימת לישראל.

בדיון חזרה בה פרקליטות המדינה מסיפוח 27 חלקות מתוך 36 חלקות שסיפחה התוכנית. עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה התנגדה לסיפוח שאר החלקות (9 במספר), אך בית המשפט הורה לצדדים לקיים משא ומתן על מנת להגיע להסדר לגבי החלקות האלה. לפי ההחלטה, אם הצדדים לא יגיעו להסדר, יוכל ארגון עדאלה לחזור לבית המשפט שוב להשלמת טיעונים על סמך החומר החדש שיתקבל, ולבקש ביקור של בית המשפט באזור, ובית המשפט ייתן פסק דין.

עו"ד בשארה, שייצגה את העותרים: "זה הישג משפטי חשוב, שהושג כתוצאה מהמאבק המשפטי והציבורי. העתירה שהגשנו הוכיחה שסיפוח חלקות העותרים היה שרירותי. בהקשר הזה אנחנו רואים בעמדת בית המשפט, שהציע לצדדים לבוא במשא ומתן על מנת למצוא פתרון לחלקות שנותרו, התקדמות חיובית נוספת. עם זאת, היה והמשא ומתן לא יניב פירות משביעי רצון שבמסגרתם יוצאו שאר החלקות משטח התוכנית, עדאלה ימשיך בניהול התיק במסגרת העתירה המנהלית שהוגשה".

היישוב דליית אלכרמל, שהוא כיום אחת משתי האונות של עיר הכרמל, ניצב כאי בתוך פארק הכרמל. כלל התוכניות לשמורות טבע, גנים לאומיים ויערות באזור גזלו ממנה את כל אפיקי ההתפתחות העתידיים מלבד רצועה אחרונה לכיוון מערב, שבמרביתה משמשת כיום לחקלאות ונמצאת בבעלות פרטית של התושבים המקומיים.

תוכנית מתאר זו, אשר הופקדה בשנת 2002, מיועדת לשטחים נרחבים הסמוכים לדליית אלכרמל. כאמור, התוכנית מגדילה את שטחי היער והפארק הלאומי סביב דליית אלכרמל וגורעת את הרצועה האחרונה שבה תוכל להתפתח בעתיד. לאחר הליכי התנגדויות ועררים, התוכנית ייעדה חלק משטחי התוכנית, כולל השטחים החקלאיים שהם בבעלות פרטית ומרביתם צמודים לשטחי גן לאומי ויערות, שגבולותיה נקבעו בצמידות לשטח השיפוט של דליית אלכרמל. שטח זה נשאר בגבולות התוכנית, למרות העדר כל זיקה בינו לבין ייעודי התוכנית המוצהרים ולמרות הפגיעה החמורה בזכויות הקניין של בעלי הקרקעות.

עו"ד בשארה מעדאלה טענה, כי חלקות האדמה של העותרים מעובדות זה תקופות ארוכות, עוד מלפני קום המדינה, וכי אין בהן כל יער או משאבי טבע אחרים. על כן כלל דברי ההסבר וההנמקה לתוכנית אינם תקפים בשטח המעובד ואין כל בסיס ו/או היגיון ענייני אשר יכולים לעמוד מאחורי ייעוד שטחים אלה לפי התוכנית וההכרזה עליהם כגן לאומי או יער נטע אדם קיים. העותרים הוסיפו וטענו, כי כלל תוכניות המתאר החלות על אותו אזור, הן התוכניות המקומיות והן התוכניות האזוריות והארציות, לא ייעדו את שטח התוכנית לגן לאומי או שמורת טבע והוציאו אותו באופן ברור ומודע מהשטח הסובב שכן יועד לגן לאומי. כל זאת מתוך הבנה כי שטח זה ישמש בעתיד לפיתוח דליית אלכרמל, תוך מניעת פגיעה קשה בזכויות הקניין של בעלי הקרקעות באזור.

בנוסף נטען, כי תוכנית המתאר חורגת מהוראות חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998, ומהסמכויות של רשות הטבע והגנים וקרן קיימת לישראל לעניין זה. עוד נטען בעתירה, כי מהתוכנית עולה מסקנה ברורה שלפיה "מטרת התוכנית היתה, הלכה למעשה, למנוע כל התפתחות של עיר הכרמל ובייחוד את אונת דליית אלכרמל על אדמות תושבי המקום החקלאיות. כל זאת, תוך פגיעה קשה בזכות הקניין של בעלי הקרקעות באזור ובזכותם להתפרנס. שכן, מדובר בפארק הכרמל – מהגדולים במדינת ישראל – אשר צמודים אליו אזורים חקלאיים רבים כמעט ברוב חלקיו, צפונה ודרומה, אשר המשיבים לא ראו לנכון, ובצדק, לנגוס משטחים אלה ולפגוע בכל זכויות שימוש בהם, על ידי שינוי ייעודם או הטלת מגבלות בלתי סבירות על השימוש בהם".

  העתירה