האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל הגישו היום לבג"ץ את סיכומיהם בעתירות לביטולו של התיקון הגזעני לחוק האזרחות והכניסה לישראל, אשר נחקק בקיץ 2003 ועיגן בחקיקה החלטת ממשלה קודמת, שהתקבלה עוד בשנת 2002. כזכור, חקיקה זו מונעת כל אפשרות של מתן מעמד בישראל לבני זוג פלסטינים של אזרחי המדינה ותושביה. הסיכומים נכתבו על ידי עורכי הדין חסן ג'בארין וארנה כהן מעדאלה ושרון אברהם-ויס ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, ומהם עולה, כי בניגוד להצהרותיה של המדינה, החוק והתיקונים, שהוכנסו בו, אינם מתבססים על בסיס עובדתי של ממש.

שתי עתירות אלה, כמו גם עתירות נוספות באותו נושא, הוגשו לפני למעלה משנתיים ונדונו בפני הרכב מורחב של 13 שופטי בג"ץ. בקיץ האחרון החליטה הכנסת להאריך את תוקפו של החוק, המוגדר כ"הוראת שעה", ולהכניס בו תיקונים שונים, אשר כונו על ידי גורמים שונים "הקלות". העותרים מדגישים, כי שינויים אלה אינם משנים את מהותה של חקיקה גזענית זו, אשר חלה אך ורק על בני-זוג פלסטינים, על בסיס מוצאם הלאומי. ה"תיקון" אינו מאפשר כלל קבלת מעמד בישראל, אלא רק קבלה של היתרי שהיה זמניים, וגם זאת רק במקצת המקרים, ומכאן שהסוגיה העומדת בפני בג"ץ נותרה בעינה. זאת ועוד - לאפליה על בסיס לאום נוספה בתיקונים אלה גם אפליה על בסיס גיל ומין, קריטריונים המשפיעים על הסיכוי לקבל היתר שהייה זמני בישראל לבן זוג פלסטיני. כן נקבעה חזקה של מסוכנות בטחונית קולקטיבית, על בסיס קרבה משפחתית, המהווה ענישה קולקטיבית פסולה.

עורכי הדין מבהירים בסיכומיהם, כי הנתונים המספריים, שהציגה המדינה בפני בג"ץ, מצביעים על כך, שהתיקון לחוק התקבל ללא ביסוס עובדתי. סף הגיל המינימלי שנקבע, כתנאי ראשוני להגשת בקשות להיתרי שהיה בישראל, הינו 35 לגברים ו- 25 לנשים. המדינה הסבירה בתשובותיה לבג"ץ, כי סף זה נקבע על סמך "המעורבות העקבית" של בני זוג פלסטינים מתחת לגילאים אלה בפיגועים שבוצעו או סוכלו. אולם, הנתונים שהגישה המדינה לבית המשפט לפני כחודש, בעקבות דרישתם המפורשת של השופטים, מעלים תהיות רבות: מהנתונים עולה, כי 25 מקבלי מעמד בישראל, מכלל האלפים שקיבלו מעמד שכזה מכח "איחוד משפחות", נחקרו בחמש השנים האחרונות בחשד למעורבות בפעילות טרור – 24 גברים ואישה אחת. באשר למספרים אלה, לא נמסר כלל מה אופי המעורבות שיוחסה להם, נגד כמה מהם הוגשו לבסוף כתבי אישום, וכמה מהם הורשעו בדין. רק שניים מאלפי בני אדם, שקיבלו מעמד מכח איחוד משפחות, נוספו לרשימת הנחקרים בשנתיים האחרונות, אחד בכל שנה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טענת המדינה באשר ל"מעורבות עקבית" בטרור.

באשר לסף הגיל המינימלי, שנקבע בתיקון לחוק כתנאי לקבלת היתר שהיה זמני לנשים (25), הרי שזה נקבע ללא כל בסיס עובדתי, שכן רק אישה אחת ממקבלות המעמד בישראל נחקרה כמעורבת בטרור, ובשל אישה אחת – שאף גילה לא צויין בתשובת המדינה – אין כל הצדקה להטיל כתם על כל אוכלוסיית הנשים הפלסטיניות מקבלות המעמד. גם מהתפלגות גילאי הגברים, שהתקבל לגביהם "מידע מודיעיני" העשוי לקשור אותם לפעילות טרור, עולה כי סף הגיל שנקבע הינו שרירותי לחלוטין. מדובר, לפיכך, במקרה מובהק של ענישה קולקטיבית, הנעדרת כל בסיס עובדתי.

עורכי הדין מציינים, כי המדינה נמנעה אף מלהגיש נתונים ברורים באשר למספרם של מגישי הבקשות לאיחוד משפחות, ובהזדמנויות שונות נקבה המדינה במספרים סותרים, הנעים בין 21,300 ל- 5,400. נתונים מבולבלים אלה, מציינים הארגונים העותרים בסיכומיהם, מחזקים עוד יותר את תחושת הכאוס השורר בנתוניה ה"עובדתיים" של המדינה, ואת הדמוניזציה, שנעשתה לאוכלוסיית בני-הזוג הפלסטינים, המבקשים מעמד בישראל. על אף, שבידי המדינה אין נתונים של ממש, מדגישים עורכי הדין, לא הפריעה לה עובדה זו לבסס על "נתונים" עלומים שכאלה חקיקה פוגענית, המפרה באורח קשה זכויות אדם בסיסיות, ובהן הזכות לחיי משפחה, לחירות אישית, לשוויון, לכבוד ולפרטיות.

לאור דברים אלה, ובמיוחד לאור העובדה, שמזה כשלוש וחצי שנים מופרדות משפחות על לא עוול בכפן, מבקשים הארגונים העותרים, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, כי בג"ץ יורה על ביטולו של חוק האזרחות והכניסה לישראל.

 כתב הסיכומים