| דבר המערכת |
| על אף מסקנתו החד-משמעית של מבקר המדינה בשנת 2000: "גם אחרי פרסום דו"ח ועדת לנדוי לא נעקרה התופעה של אמירת שקר מקרב חוקרי השב"כ בפני ערכאות שיפוטיות", ביהמ"ש העליון טרם למד את הלקחים. למשל, עיסקת הטיעון במשפט התנועה האיסלאמית הציגה מציאות נורמטיבית שונה לחלוטין מזו שנטענה ע"י השב"כ בדיונים שבהם אישר ביהמ"ש העליון שלוש פעמים את הארכת המעצר עד תום הליכים. במקרים רבים, ועל סמך חומר חסוי, דחה בג"צ עתירות איסור מפגש עציר עם עורך-דין מ"נימוקים ביטחוניים כבדי משקל", אך לאחר יום או יומיים שוחררו העצירים אף ללא כתב-אישום. והיום מתברר כי, עובדות כתב-האישום נגד טלי פחימה היוו עיקר החומר החסוי למעצרה המינהלי, דבר המחזק את הטענה שלא היה בסיס כלשהו למעצר. הסניגוריה בתיק התנועה האיסלאמית ידעה שאין ממש בראיות התביעה, אך הסכימה לעיסקה מהחשש שהחלטות העליון ישפיעו על ביהמ"ש המחוזי וניהול המשפט יאריך את תקופת המעצר. טעמים סבירים ורציונליים אלה שהינם בבחינת "כורח", מובילים למסקנה לוגית: "למרות הרשעתם המשפטית, הם לא ביצעו עבירות כלשהן", הוא טיעון תקף.
|
|
| פרשנות |
|
|
|
| Fellowship |
|
|
|
|
|
|
|
עיריית ב"ש לבג"צ: לא נפתח את "המסגד הגדול" למתפללים מוסלמים מטעמים ביטחוניים ונהפוך אותו למוזיאון; בג"צ מתח הערות ביקורתיות על גישה זו והציע לצדדים הסדר זמני 