ב-8 בפברואר 2009 שלח מרכז עדאלה מכתב לשר המשפטים, דניאל פרידמן, בדרישה לבטל את תקנה 3 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם-1980. תקנה זו מאפשרת לבתי משפט מחוזיים לדון בעתירות שמגישים אסירים בין כותלי בתי הכלא, ולא בבתי משפט פתוחים ופומביים מחוץ לכלא.

במכתב טענה עורכת הדין עביר בכר מעדאלה, כי כיום בתי משפט מחוזיים מקיימים את הרוב המכריע של הדיונים בעתירות שמגישים אסירים בתוך בתי הכלא, למרות העובדה שהחוק הישראלי קובע בבירור כי אפשר לקיים דיונים מחוץ לבתי המשפט רק במקרים שבהם מעשה זה מגביר את הסיכויים למימוש הצדק או מגביר את יעילותו של בית המשפט.

עדאלה הוסיף כי קיום דיונים משפטיים בתוך בתי הכלא מוביל ליצירת קשר קרוב בין השופטים למפקדי הכלא, מצב שחותר תחת עקרון הפרדת הרשויות ואי התלות של הרשות השופטת, מכיוון שעתירות האסירים מופנות נגד רשויות הכלא. הקשר הקרוב בין השופטים למפקדי הכלא פוגע גם בעקרון השוויון לפני בתי המשפט: בית המשפט אמור לפעול באופן נייטרלי, ולא להיות מוטה על ידי אחד הצדדים. למצב זה יכולה להיות השפעה שלילית על ההחלטות שמקבל בית המשפט.

במכתב הוסיף עדאלה כי המצב הקיים פוגע בעיקרון החוקתי של קיום דיונים פומביים, שלפיו יש לקיים משפטים פתוחים לציבור. אדם המבקש להיכנס לבית כלא, צריך לתאם זאת לפחות 24 שעות לפני הדיון. בנוסף, על כניסת אסירים לשעבר מוטלות מגבלות רבות. הדיונים המשפטיים בבתי הכלא נערכים באולמות קטנים, מצב שמונע מאנשים שאינם מעורבים ישירות בעניין הנדון להיות נוכחים בחדר ואינו מאפשר לקהל גדול לשמוע את הדיונים.

קיום הדיונים במקום פתוח מאפשר פיקוח על התנהלותם של בתי המשפט והוא משמש ערבות לקיום משפט הוגן ולשוויון לפני בית הדין. קיום דיונים בין כותלי בתי הכלא, טען עדאלה, הופך למעשה את בתי המשפט לכפופים להוראות הנהלת הכלא, כלומר לאחד הצדדים בתיק. מצב זה פוגע באמון שחשים האסירים כלפי הגינותו של בית המשפט ופוגע בזכותם לפנות לבתי המשפט כדי להשיג את הזכויות שהם רשאים לקבל בכלא.

מסמכים משפטיים

המכתב