ב-1 בפברואר 2007 הגיש ארגון עדאלה דו"ח לוועדה מטעם האו"ם לביעור כל צורות האפליה הגזעית, שתסקור את מידת הציות של ישראל לאמנה הבינלאומית לביעור כל צורות האפליה הגזעית (ICERD – International Convention on the Elimination of Racial Discrimination) בכינוסה בז'נבה ב-23-22 בפברואר 2007. הדו"ח שהגיש עדאלה לוועדה מספק מידע, המתייחס לשאלות ביקורתיות ביותר שהציבה הוועדה לישראל ביולי 2006. בשאלותיה העלתה הוועדה סוגיות רבות שנכללו בדו"ח הראשוני שהגיש לה עדאלה בדצמבר 2005, שבו תיאר הארגון כיצד מפרה ישראל את אמנת ICERD בכל הנוגע לאזרחיה הערבים.

ICERD, שנוסחה ב-1966, היתה אחת מאמנות זכויות האדם הראשונות שקיבל האו"ם. 173 מדינות, ובהן ישראל, חתומות על האמנה. ישראל אישררה את האמנה ב-1979. האמנה מחייבת את המדינות החתומות עליה לתקן או לבטל חוקים או מדיניות היוצרים או מנציחים כל צורה של אפליה גזעית ושואפת, בין השאר, לקדם שוויון גזעי.

הוועדה עוקבת אחר מידת הציות של המדינות החתומות על האמנה להוראותיה. חברי הוועדה הם 18 מומחים עצמאיים, ובהם פרופסורים למשפטים, שרים ושופטים לשעבר. כל המדינות החתומות על האמנה מחויבות להגיש לוועדה דו"חות סדירים, המתארים את הפעולות שהן נוקטות כדי למלא את מחויבותן לאמנה. הדו"ח האחרון של ישראל לוועדה הוגש במאי 2005. הוועדה, שתתכנס בז'נבה, תסקור את ישראל לקראת סוף החודש ואחר כך תפרסם שאלות המעוררות את דאגתה והמלצות.

להלן ממצאי עדאלה, בתשובה לשאלות הוועדה:

1. זכויות בתחום הקרקעות והשיכון: הוועדה ביקשה מידע נוסף על ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית וקרן קיימת לישראל, ושאלה אם ארגונים אלה מוגבלים באמצעות סעיפים המחייבים אותם לפעול באופן לא מפלה. עדאלה טען כי באמצעות חקיקה וחתימת הסכמים עם מוסדות השואפים באופן מפורש להעניק הטבות ליהודים בלבד, המדיניות שישראל נוקטת בתחום הקרקעות ובתחום השיכון מפלה לרעה את אזרחי המדינה הפלסטינים ובכך מפרה המדינה את התחייבויותיה כמדינה החתומה על אמנת ICERD. עדאלה הדגיש כי מדיניותו של מינהל מקרקעי ישראל מאפשרת שיווק והקצאה של קרקעות בבעלות קק"ל במכרזים הפתוחים ליהודים בלבד וציין כי הגיש לבג"ץ עתירה שבה הוא דורש את ביטולה של מדיניות מפלה זו.

2. הטבות ליוצאי צבא: הוועדה שאלה את ישראל אם שירות צבאי הוא תנאי לקבלת הטבות בשירותים ציבוריים שונים ואיך מדיניות כזאת מתיישבת עם אמנת ICERD, בהתחשב בכך שרוב הערבים אזרחי ישראל אינם מתגייסים לצבא. עדאלה טען כי מכיוון שהרוב המכריע של אזרחי ישראל הערבים פטורים משירות צבאי, השימוש שהמדינה עושה בשירות הצבאי כתנאי לקבלת שירותים והטבות שונים מפלה את הערבים, בניגוד להוראות האמנה. עמדת עדאלה היא שחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994, המונה את כל ההטבות החברתיות והכלכליות שבוגרי הצבא זכאים להן, צריך למנוע הענקת הטבות נוספות המותנות בשירות צבאי. עדאלה תיאר שלושה תיקים משפטיים שבהם טיפל בזמן האחרון, שבהם השימוש בקריטריון של שירות צבאי מפלה אזרחים ערבים באופן בוטה: הנחה של 90% מדמי החכירה של קרקע בנגב, סיוע ממשלתי נדיב במשכנתאות וזכאות למגורים במעונות הסטודנטים באוניברסיטת חיפה. כל ההטבות הללו ניתנות ליוצאי צבא.

3. החמרה בתנאי החקירה והמעצר של חשודים בעבירות ביטחון: בתגובה לשאלות שהעלתה הוועדה בנוגע לחוק שהתקבל לאחרונה, המחמיר במידה ניכרת את תנאי המעצר והחקירה של חשודים בעבירות ביטחון, עדאלה קבע כי נעדרים ממנו סייגים חיוניים ולכן הוא מאפשר לחקור חשודים חקירה ממושכת בלי להביאם לפני שופט, להחזיקם בבידוד זמן ממושך, למנוע מפגש של עצור עם עורך דין ומעצר ממושך לפני הגשת כתב אישום. החוק החדש מפלה, מכיוון שהוא מאפשר להחזיק עצורים החשודים בעבירות ביטחוניות בתנאים קשים יותר מאשר חשודים בעבירות פליליות. הרוב המכריע של חשודים בעבירות כאלה הם פלסטינים תושבי השטחים: לפי נתונים שמסר שירות בתי הסוהר, בנובמבר 2006 היו בישראל 9,498 "אסירים ביטחוניים". רק 12 מהם היו יהודים.

4. אירועי ההרג באוקטובר 2000: הוועדה ביקשה מישראל להתייחס למספר הרב של תלונות שאזרחים ערבים הגישו נגד המשטרה, שאינן נחקרות או נחקרות באופן רשלני. ישראל גם התבקשה להתייחס לחוסר העצמאות של המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש). הוועדה שאלה גם, אם האחראים להרג האזרחים הערבים באוקטובר 2000 הועמדו לדין. עדאלה טען כי אירועי ההרג באוקטובר 2000 הם דוגמה לכישלון המערכתי של מח"ש בכל הנוגע לחקירת אירועים של אלימות משטרתית נגד אזרחים ערבים. עד היום לא הוגש ולו כתב אישום אחד נגד מי מהשוטרים או המפקדים האחראים להרג 13 אזרחים ערבים ולפציעת מאות אחרים מיריות המשטרה באוקטובר 2000. בדו"ח שפירסם באוקטובר 2006 תחת הכותרת "הנאשמים", דרש עדאלה לחקור את התנהגותה של מח"ש בפרשה זו, שפגעה באמון הציבור בה, ואת השעייתם המיידית של כל האחראים לכישלונה ובראשם פרקליט המדינה, ערן שנדר, שהיה מנהל מח"ש באוקטובר 2000.

5. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003: הוועדה התייחסה לפסיקת בג"ץ מ-14 במאי 2006, שלא לבטל את החוק, וביקשה לדעת באיזו מידה הביא בית המשפט בחשבון את אמנת ICERD ושתי החלטות שפירסמה הוועדה עצמה ב-2003 וב-2004, שבהן קראה לישראל לבטל את החוק. עדאלה הדגיש כי בהחלטה לאשר את החוק הגזעני והמפלה, המונע איחוד משפחות של פלסטינים בישראל, בית המשפט נכשל בהגנה על זכויות יסוד כמו הזכות לחיי משפחה, הזכות לשוויון, הזכות לכבוד והזכות לפרטיות, והתעלם מהחלטות הוועדה. אמנת ICERD מגינה על זכויות היסוד האלה. עדאלה טען גם שהצעות להכניס תיקונים חדשים לחוק, שירחיבו את המגבלות על איחוד משפחות באופן שייאסר על בני זוג מ"מדינות אויב" לגור עם בני זוגם בישראל, מפירות גם הן באופן חמור את האמנה. כיום אין מדינה כלשהי, דמוקרטית או לא דמוקרטית, שחוקיה מגבילים את זכותם של אזרחיה לחיי משפחה על בסיס של שייכות אתנית. עדאלה גם מסר לוועדה מידע על ביטול מעמד תושבות הקבע של שלושה מחברי הפרלמנט הפלסטיני והשר הפלסטיני לענייני ירושלים, כולם חברי חמאס, בהוראה של שר הפנים. הארבעה היו בעלי מעמד של תושב קבע הניתן לתושבי מזרח ירושלים. עדאלה טען כי ביטול התושבות הוא בבחינת גירוש לא חוקי על פי אמנות ז'נבה.

6. תקצוב לא שוויוני של יישובים ערביים ותת ייצוג של תושבים ערבים בהליכי התכנון: הוועדה שאלה אם יישובים יהודיים וערביים מקבלים תקצוב ממשלתי שווה. הוועדה גם בדקה אילו אמצעים ננקטים כדי להבטיח שתוכניות מתאר ליישובים ערביים מתוכננות בהשתתפות שווה ומלאה של תושבים ולהבטיח שחלקם של הערבים בוועדות תכנון יהיה בהתאם לחלקם באוכלוסייה. עדאלה מסר לוועדה מידע על המימון המפלה שמקבלות רשויות מקומיות ערביות באמצעות מענקי איזון. עדאלה הגיש לבג"ץ עתירה נגד אפליית הרשויות המקומיות הערביות במענקי האיזון. כתוצאה מאפליה זו, רשויות יהודיות קיבלו ב-2003 59% יותר לתושב מאשר רשויות ערביות, אף שיישובים ערביים נמצאים בדרך כלל בתחתית הסולם מבחינה חברתית-כלכלית. עדאלה טען גם, שתושבים ערבים סובלים מתת ייצוג בהליכי התכנון. לדוגמה, בין 32 חברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה יש רק שני ערבים. אף שלערבים יש ייצוג מסוים במוסדות התכנון ברמה המקומית, מכיוון שהליכי התכנון בישראל הם ריכוזיים והייררכיים מאוד ומכיוון שהאזרחים הערבים סובלים מתת ייצוג במוסדות הממשל המרכזי, הם מודרים מהליך זה במידה רבה.

7. נישול וגירוש של אזרחים בדווים תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב: הוועדה שאלה מדוע ישראל החליטה להעביר את תושבי הכפרים הלא מוכרים למקומות יישוב אחרים, במקום להעניק הכרה ליישובים הקיימים. היא גם שאלה מהם הקריטריונים שלפיהם מוענקת הכרה ליישוב ואם קריטריונים אלה מוחלים באופן שווה על כל הקהילות בישראל. עדאלה פירט את האמצעים שנוקטת המדינה כדי לגרש ולנשל את תושבי הכפרים הלא מוכרים, ובהם שלילת שירותים בסיסיים כמו אספקת מים נקיים לשתייה. עדאלה גם ציין כי במקרים רבים מוצאים צווי הריסה לבתים שנבנים בכפרים הלא מוכרים, בלי שלתושבים ניתנת הזכות להשמיע את טענותיהם. עדאלה גם מסר פרטים על התוכנית לפיתוח הנגב (נגב 2015), המפלה את תושבי האזור הערבים בתחומי השיכון, הפיתוח הכלכלי והחינוך. אחד היעדים המרכזיים של התוכנית הוא לפנות את הכפרים הלא מוכרים. לסעיף זה בלבד מוקצים בתוכנית 17 מיליארד שקל. התוכנית גם אינה נותנת מענה לצורכי הבדווים בתחום הכלכלי, בתחום החברתי ובתחום השיכון, מכיוון שלא נכללו בה תקציבים הולמים לפיתוח בתחומים אלה.

8. אפליה בחלוקת משאבים ממשלתיים לסטודנטים ערבים ובמתן גישה למוסדות להשכלה גבוהה: הוועדה ביקשה מידע על משאבים שמשרד החינוך מקצה לסטודנטים ערבים, בהשוואה לסטודנטים יהודים. היא גם ביקשה הבהרה בנוגע לשאלה אם הבחינה הפסיכומטרית מפלה באופן עקיף סטודנטים ערבים וכך מקשה עליהם את הגישה להשכלה גבוהה. הדו"ח הראשוני שהגיש עדאלה תיאר בפירוט את האפליה הקשה של האזרחים הערבים בכל הנוגע להקצאת תקציבי חינוך ואת האפליה המובנית בבחינות הפיכומטריות. בעניין זה טען עדאלה כי שינויים שנעשו לאחרונה בהליך הקבלה לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים הובילו לירידה חדה במספר הסטודנטים הערבים הלומדים שם. לתהליך הקבלה נוסף, בין השאר, ראיון אישי שמציב את המועמדים הערבים בעמדת נחיתות מבחינה תרבותית ולשונית.

9. אפליה בתמיכה ממשלתית למוסדות תרבות ערביים: הוועדה ביקשה לקבל תגובות על מידע שלפיו כמה חוקים עיגנו את הקמתם של מוסדות תרבות יהודיים, אבל שום חוק לא קבע את הקמתם של מוסדות או מרכזים לתרבות המיועדים לאזרחים ערבים. עדאלה דיווח כי המידע נכון והעביר לוועדה רשימה מעודכנת של חוקים שהתקבלו כדי לשמר ולקדם את התרבות היהודית וההיסטוריה היהודית.

10. אי הכרה באתרים מוסלמיים קדושים בישראל: הוועדה ביקשה מידע נוסף על תיק התלוי ועומד בבג"ץ, המתייחס להגנה על מקומות קדושים. היא שאלה אם פורסמו תקנות המתייחסות לאתרים קדושים הן ליהודים והן ללא יהודים וביקשה התייחסות למידע שלפיו כיום יש כ-120 אתרים קדושים יהודיים מוכרזים. עדאלה מסר לוועדה כי דיון ראשון בעתירה שהגיש לבג"ץ, שבאמצעותה הוא מבקש לחייב את הממשלה לפרסם תקנות לשמירה על מקומות קדושים למוסלמים, אמור להתקיים במאי 2007 אחרי שנדחה פעמים רבות בידי המדינה או בית המשפט. עדאלה מסר גם, שכיום יש בישראל 135 אתרים קדושים שקיבלו הכרה רשמית, כולם יהודיים.

עדאלה הביא לתשומת לבה של הוועדה מידע נוסף, שכלל פרטים על הפשיטה על משרדי האגודה למען האסיר (אנסאר אל-סג'ין) וסגירתה בעקבות צו שהוציא שר הביטחון, מקרים שונים שאירעו בחודשים האחרונים של התנכלות לאזרחים ערבים בשדות תעופה ובאוניברסיטה העברית, וצו איסור יציאה מהארץ שהוצא נגד המתרגם ומבקר הספרות הידוע אנטון שלחת, המבוסס אך ורק על "חומר חסוי".

 לדו"ח - באנגלית