מרכז עדאלה הגיש, ב-8 בפברואר 2006, תגובה לעתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין של בג"ץ בעניין שימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים" ("נוהל שכן" או "נוהל אזהרה מוקדמת"). העתירה לקיום דיון נוסף הוגשה ב-17 בנובמבר 2005 על ידי שר הביטחון, שאול מופז, וראש המטה הכללי בצה"ל, דן חלוץ. בג"ץ, בפסק דין שניתן ב-6 באוקטובר 2005, קבע כי "נוהל אזהרה מוקדמת" של הצבא אינו חוקי. נוהל זה מאפשר לכוח צבאי המבצע מעצר בשטחים הכבושים "להסתייע" באזרח פלסטיני, אם זהאינו מסרב לבקשת הכוח ואם לפי שיקול הדעת של המפקד הצבאי בשטח ה"סיוע" שמספק האזרח אינו מעמיד אותו בסכנה. בג"ץ קבע כי נוהל זה מנוגד למשפט הבינלאומי, בין השאר משום שהוא מערב אזרחים בלחימה ומעמיד אותם בסכנה ממשית תוך הפרה של זכויותיהם, בין היתר, על פי אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949.

התגובה לעתירה לקיים דיון נוסף בפרשה זו הוגשה על עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, בשם הארגון ובשם שישה ארגוני זכויות אדם וזכויות אזרח נוספים: האגודה לזכויות האזרח, קאנון, "בצלם", רופאים למען זכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל והמוקד להגנת הפרט.

בתגובה נטען כי אין בסיס משפטי ועובדתי לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בג"ץ, כנדרש מכוח הוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט – 1984. כן נאמר בה, כי מכיוון שהעותרים (שר הביטחון והרמטכ"ל) ו/או מי מטעמם הפרו בעקביות את צווי הביניים שהוציא בג"ץ בתקופת הדיון בעתירה, אין מקום לעריכת דיון נוסף. עדאלה והמשיבים האחרים הזכירו שהוגשו 33 עדויות של אזרחים פלסטינים שנעשה בהם שימוש בעת פעילות צבאית של העותרים ו/או מי מטעמם, לתכלית הצלחתה של אותה פעילות צבאית, תוך כפייה, השפלה ופגיעה בזכויות בסיסיות העומדות לאזרחים אלה. בכך הפרו העותרים את צווי הביניים שהוציא בג"ץ ב-18.8.2002 וב-21.1.2003. המשיבים הוסיפו כי הם הגישו שתי בקשות לפי הפקודה לביזיון בית משפט, ב-20.11.2002 וב-16.8.2004. בג"ץ לא דחה אף לא אחת משתי בקשות אלה.

המגיבים צירפו לתגובתם שתי עדויות חדשות, שנאספו על ידי ארגון "בצלם", לשימוש של הצבא באזרחים פלסטינים בעת פעילות לביצוע מעצר בשטחים. בפעולות אלה הצבא "הסתייע" באזרחים בניגוד לרצונם, תוך סיכון חייהם ובסתירה ברורה וגלויה לפסק דינו של בג"ץ מ-6 באוקטובר 2005. המגיבים הגישו לבית המשפט תצהיר של חייל צנחנים שהשתתף בפעולות צבאיות רבות לביצוע מעצרים בשטחים, ואשר סיים את שירותו הצבאי לאחרונה. בתצהירו מציין החייל כי הכוח שבו שירת מעולם לא קיבל תדרוך מסודר על "נוהל אזהרה מוקדמת"; כי תמיד האזרחים נדרשו ללכת לפני הכוח הצבאי, בלי להתחשב בעמדתם או בהסכמתם; כי לעתים קרובות נעשה שימוש בילד שהלך לפני הכוח לעבר בית שחשדו כי מסתתר בו מבוקש, מתוך מחשבה כי יותר בטוח לכוח אם יעשה שימוש בילד; וכי השימוש באזרחים נעשה להגנת הכוח הצבאי, ללא קשר לסכנה שאזרחים אלה מוצבים בה.

עוד נטען בתגובה, כי שלא כמו המשיבים, שהגישו לבג"ץ חוות דעת של מומחה בכיר למשפט בינלאומי (הפרופסור איל בנבנשתי) ומאמר של מומחה בכיר נוסף באותו נושא (המלומד Roland Otto), אשר שללו במפורש את חוקיותו של "נוהל אזהרה מוקדמת", הצבא לא הצליח להסתמך על מלומדים התומכים בעמדתו בדבר חוקיות הנוהל האמור או לגייס ולו מלומד אחד כזה.

 עתירת הצבא לקיום דיון נוסף מיום 17.11.2005
 תגובת עדאלה לעתירה לקיום דיון נוסף מיום 8.2.2006
 פסק הדין מיום 6.10.2005