ביום 30.1.2005, ובעקבות העתירה שהגיש ארגון עדאלה לבג"ץ בדרישה להתיר לעותרים להמשיך ולקיים אוהל המחאה בכפר אלעראגיב ליד עיר רהט ולאסור על הריסת או סילוק האוהל, הודיעה פרקליטות המדינה לבג"ץ, כי "לאחר בחינת בקשת העותרים החליטה משטרת ישראל להתיר את קיום אוהל המחאה למשך 15 ימים החל מיום הקמת האוהל".

ארגון עדאלה עתר ביום 30.1.2005 לבג"ץ (971/05) בשמם של המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים- אלעונה, רכז פורום ביחד, מר עטוה אבו פריח, ובשם עדאלה, נגד מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, מפקד תחנת המשטרה ברהט ומינהל מקרקעי ישראל, לאחר שבקשתם לקבל היתר להקמת האוהל סורבה ע"י משטרת ישראל.

יצוין, כי העותרים הקימו את האוהל לאחר שקיבלו אישור משוטר בכיר במשטרת עיירות. אולם לאחר מכן, התקשר אותו שוטר לעותרים וביקשם לקבל אישור ממשטרת רהט, אך שם סירבו לבקשתם בטענה, כי מינהל מקרקעי ישראל מתנגד, וכבר הגיש תלונה על פלישה תושבי הכפרים הלא מוכרים לשטח. יצויין, כי העותרים התחייבו לסלק את אוהל המחאה ימים ספורים לאחר קיום המחאה.

האוהל הוקם כמחאה על מדיניות הממשלה המפלה נגדם בנושא הקרקעות וכוונת הממשלה לסיים תביעות ההסדר של הבדואים תושבי הנגב לאחר כ- 56 שנה מקום המדינה, ולאחר כ 25 שנה ממועד הגשת תביעותיהם; כן, רצו העותרים למחות על מדיניות מנהל מקרקעי ישראל לחרוש את קרקעות הבדואים.

עו"ד מוראד אלסאנע מעדאלה הדגיש בעתירה, כי העובדה שמדובר בקרקע מדינה אין בה כלל בכדי להוות נימוק כלשהו לדחייה, שכן, הפגנות ומחאות לא מתקיימות בשטחים פרטיים אלא בפורמים ובמקומות ציבוריים, שבד"כ הם בבעלות הרשות המקומית או המדינה.

עוד טען עו"ד אלסאנע, כי סילוק האוהל ואי מתן רישיון לעותרים משמעו פגיעה קשה בזכותם להפגין ולמחות, זכות הנגזרת מזכות חופש הביטוי. ועוד, נטען, כי אין חובה על פי הדין לקבל אישור משטרתי עבור הקמת אוהל ועל כן המשטרה לא מוסמכת לסלק את אוהל המחאה.

ביום הגשת העתירה החליט בג"ץ כי, העתירה תשמע בפני הרכב במהלך אותו שבוע, ועד אז לא יפונה האוהל. כאמור לעיל, יומיים לאחר מכן הודיעה הפרקליטות על החלטתה להתיר את קיום האוהל.

בעקבות כך, עדאלה ביקש למחוק את העתירה וביקש מבג"ץ לפסוק הוצאות משפט לעותרים, טרם הוחלט בבקשה להוצאות.

 החלטת בג"ץ
 כתב העתירה