ההתנגדותהחלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה המועצה הארצית לתכנון ובנייה נתנה לאחרונה את החלטתה בהתנגדויות שהוגשו לתוכנית מתאר תמ"מ 2/9 למחוז הצפון. ההחלטה, שניתנה ב-9.7.2007, מקבלת חלקית את ההתנגדויות לתוכנית ומשנה את הוראותיה, בייחוד בנוגע לאזורי התעסוקה, צפיפות הבנייה ביישובים הערביים והאפשרויות להרחבת תחומי הפיתוח של היישובים הערביים.
ההתנגדויות הוגשו בדצמבר 2001, ע"י עדאלה והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, בשמם של עיריות נצרת, טמרה וסח'נין וכן מו"מ כאוכב אבו אלהיג'א, דיר חנא, סאג'ור, דיר אלאסד, עראבה, נחף, אעבלין, כאבול, כפר מנדא, טורעאן, ג'דיידה-אלמכר, מג'ד אלכרום, אכסאל, בית ג'ן, בועיינה נג'ידאת, יפיע, ריינה, עילבון, עין מאהל, משהד, כפר כנא ובסמת טבעון.
בהתנגדותם טענו המתנגדים בשלושה מישורים עיקריים:
א. הליך הכנת התוכנית: במישור זה נטען, בין היתר, כי חלק מהבעיות התכנוניות אשר נקבעו על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה לטיפולה של התוכנית הוכיחו כי המדובר הוא בתוכנית מגזרית במסגרתה רואה מדינת ישראל את עצמה כנמצאת בעימות עם אזרחי המחוז הערבים בנושאי קרקעות ותכנון. כך למשל נקבעו שלושת הבעיות הראשונות בהקשר זה כדלקמן: "מיעוט יהודי בולט בחלקים רבים של הגליל", "רצף טריטוריאלי של ישובים ערביים" ו"תפיסת קרקעות ובניה בלתי חוקית". במישור זה נטען גם כנגד ליקויים רבים בהליך שיתוף הציבור הערבי בהכנת התוכנית. כך למשל ועדת עורכי התוכנית אשר מנתה 11 חברים לא כללה שום נציג ערבי, ומבין 30 חברי ועדת ההיגוי היו רק 2 נציגים ערבים. בנוסף, נטען בהקשר זה, כי בסיס הנתונים לתוכנית המתאר היה לקוי וחסר במהותו בנתונים על המצב הקיים. בבדיקת המצב הקיים, התעלמו המתכננים לחלוטין מהמצב הקיים בשטח בישובים הערביים ולא התייחסו לפער הקיים בין האוכלוסייה הערבית והיהודית במחוז, לא התייחסו למחסור בקרקע לפיתוח בישובים הערביים, לא התייחסו לצורך בפיתוח כלכלי של הישובים הערביים וכך הלאה. לא זו אף זו, הפער הקיים לא היווה בפועל עבור המתכננים בעיה אשר על התוכנית לפתור.
ב. הערכת תשריט ותקנון התוכנית: במישור הפיתוח הכלכלי, נטען בהתנגדות, כי התכנית מתעלמת ממצב האבטלה הגואה בישובים הערביים, ממשקלן של הנשים הבלתי מועסקות המגיע, מהעדר אזורי תעשיה ותעסוקה בישובים הערביים שיש בהם בכדי ליצור מקומות תעסוקה לאוכלוסייה המקומית, ושיש בהם בכדי לשפר את מצב ההכנסות מארנונה של הרשויות המקומיות הערביות ומהפערים התהומיים הקיימים בין ערביים ויהודים במחוז מבחינת פיתוח כלכלי. וכך שטחי התעסוקה המוצעים בישובים הערביים לפי התכנית מגיעים לפחות מאחוז אחד בלבד משטחי התעסוקה המוצעים בתכנית.
התכנית, נטען, מגדילה את הפערים הכלכליים בין יהודים וערבים במחוז הצפון, איננה מאפשרת פיתוח נאות והענקת שוויון הזדמנויות מבחינת הפיתוח הכלכלי ואיננה מצמצמת פערים קיימים. התכנית ותשריט ייעודי הקרקע מתעלמים טוטאלית מפיתוח כלשהו של שירותים חברתיים ותרבותיים של האוכלוסייה הערבית במחוז ותחזיות גידול אוכלוסין הקיימות לגבי הישובים הערביים במחוז אינן תואמות את הפרמטרים הדמוגרפיים של הערבים ואינן עולות בקנה מידה אחד עם ההתפתחות הדמוגרפית שלהם במחוז. האוכלוסיות בישובים הערביים, על-פי התחזיות, הן הרבה פחות מהתחזיות שבוצעו לגבי ישובים ערבים רבים במחוז בהתאם לתכניות האב בישובים אלה.
באשר להגבלות על הפיתוח של הישובים הערביים, נטען, כי בהתאם לסימון הגבולות של שטחי הישוב של הישובים הערביים, ובהתאם לתשריט ההנחיות הסביבתיות, כמעט ולא יתאפשר פיתוחו והרחבתו של כל ישוב ערבי במחוז. מחד הגבולות של שטחי הישוב המסומנים בתשריט אינם עונים על הצרכים של הישובים הערביים בשנת היעד של התכנית ואינם כוללים את כל השטח הבנוי בהווה של יישובים אלה, ומאידך קיימות מגבלות משמעותיות לגבי הרחבתם של הישובים מעבר לשטחי הישוב המסומנים בהתאם להנחיות הסביבתיות.
ג. יישימות התוכנית: במישור זה נטען, כי לאור מצבה הקיים של התוכנית, יישומה ייצור קונפליקטים אתניים ברורים בין יהודים וערבים המחוז, בייחוד אור האפליה בחלוקת משאבי הפיתוח והתכנון המחוז.
בהחלטתה, דחתה המועצה הארצית את בקשת המתנגדים לבטל את התוכנית ולהורות על תכנון מחדש של המחוז תוך כדי שמירה על עקרונות שיתוף הציבור והשוויון, אך יחד עם זאת היא מורה על שינויים ניכרים בתוכנית ובכך היא מקבלת באופן חלקי את ההתנגדויות הנ"ל. כך הוחלט, בין היתר:
א. במישור תחזיות האוכלוסייה והמגבלות הבלתי סבירות על הרחבת הישובים הערביים: הוחלט, בין היתר, כי "נספח יעדי האוכלוסייה (תשריט + לוח) וההוראות המתייחסות אליו יוסרו ממסמכי התוכנית. כל הרחבה העולה על 10% [...] משטח הישוב המעודכן תתבסס על בחינה תכנונית כוללת ברמה מיתארית, שבה ייבחנו יעדי האוכלוסיי השל הישוב.". ולעניין מגבלות הפיתוח הוחלט, כי "דרישת המיצוי של עד 70% ממספר יחידות הדיור שניתן להקימן על פי תכניות מאושרות בטרם תאושר הרחבה [...] תבוטל". כמן כן הוחלט בהקשר הזה, כי הוראות התוכנית יתוקנו "באופן שיאפשר, בישובים המוקפים מכל עבריהן בשטחים המסווגים בקבוצת רגישות [סביבתית] 1 ו/או 2 להתרחב, על אף המגבלות המוטלות על פיתוח בשטחים אלה, ובאישור המועצה הארצית." בנוסף, רמת הצפיפויות בישובים כפריים/עירוניים הופחתה, וכן ניתן שיקול דעת למוסדות התכנון, להפחית את הצפיפות בהיקף של עד 30%, בין היתר, אם הישוב מדורג באחד משלושת האשכולות הסוציו-אקונומיים 1-3.
ב. בנושא הפיתוח הכלכלי: הוחלט, בין היתר, לתקן את הוראות התוכנית בכך שתאפשר "בתכנית מקומית, בישוב כפרי או עירוני ליעד שטח לתעסוקה אם הישוב מדורג באחד מארבע האשכולות 1-4 לעניין דירוג רשויות מקומיות לפי הרמה החברתית – כלכלית של האוכלוסייה (על פי הלמ"ס) ואין בו שטח לתעסוקה [...]" בהחלטה נכתב, "רוב אזורי התעסוקה הגדולים אכן נמצאים בתחום רשויות מקומיות יהודיות, וכך גם אזורי התעסוקה הבין-עירוניים. תמ"מ 2/9 כמעט ואינה מקצה שטחי תעסוקה מקומיים ובין אזוריים במגזר הערבי. מתוך 48 אזורי התעסוקה המסומנים בתמ"מ רק 12 אזורים, משויכים למגזר הערבי, שאוכלוסייתו מונה כמחצית מאוכלוסיית המחוז. שטחם של אזורים אלה."
ג. ובאשר להליך הכנת התוכנית: בנושא שיתוף הציבור, על אף שהמועצה הארצית החליטה כי "הטענה שרמת שיתוף המגזר הערבי בהכנת תכנית המתאר המחוזית הייתה מצומצמת היא טענה נכונה, ובדיעבד ניתן לומר שהיה מקום לשיתוף המגזר הערבי בהכנת התכנית באופן נרחב יותר." לא ראתה המעוצה הארצית כי זהו ליקוי מהותי המצריך את ביטול התוכית.
ובנושא סקר העמדות של נציגי הציבור הוחלט אף כאן, כי "הסקר במגזר היהודי היה מקיף יותר, וראוי היה להעמיק את הסקר במגזר הערבי", יחד עם זאת מסקנות המועצה הארצית בהקשר זה הן אך ורק לעתיד. ובלשון ההחלטה: "הלקח העיקרי מהתהליך צריך להיטות כלפי העתיד. יש מקום לשתף בצורה שוויונית את המגזר הערבי בעיצוב תכנית המתאר הבאה של המחוז[...]"
ההחלטה מהווה אמנם מסמך חשוב המאשר, הלכה למעשה, את האפליה הקיימת בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בעיקר במישור הפיתוח הכלכלי ומורה לשורה של שינויים בהקשר הזה. אך יחד עם זאת, ההחלטה מתעלמת מבעיות מהותיות אשר נבעו בהליך תכנונה של התוכנית ואשר גילמו את רעיון ייהוד המרחב והאוכלוסייה הערבית כאיום. ההחלטה דוחה את כלל הטענות בהקשר זה וקובעת, בין היתר, כי "גם אם במהלך איסוף המידע וגיבוש התכנית נעשו טעויות, ולא הוקדשה תשומת הלב הראויה למגזר הערבי, הרי שהן נעשו בתום לב." ובכן, נראה לנו כי קשה יהיה להסכים עם מסקנה זו כאשר "תשומת הלב" איננה מוקדשת ליותר ממחצית האוכלוסייה במחוז.
ובכן, חזרה לפרוטוקולים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, בדיוניה השונים בתוכנית דנן, אינו משאיר צל של ספק לגבי התפיסה כי הרשויות נמצאות בעימות עם אזרחי המחוז הערבים בנושאי קרקעות ותכנון. הנחת היסוד של התוכנית היא כי הערבית במחוז מהווים איום ויש לפעול נמרצות בכדי לצמצם את אחיזתם בקרקע ומנגד הרחבת השטחים בשימוש היהודים במחוז ורק היהודים. עם פרוטוקולים אלה קשה להגיע למסקנה כי הדברים נעשו בתום לב.
להלן דוגמאות ספורות מישיבות המועצה הארצית לתכנון ובניה הממחישים תפישת יסוד זו: • ישיבת המועצה מיום 4.3.86, מר שגיא, החברה להגנת הטבע: "מי קבע שבזה שהוקם מצפה לבון או חרשים או כל מצפה אחר יש הבטחה לשמירה על קרקע לאום. במקרים מסויימים ההפך הוא הנכון. בעצם מי שמשתמש בתשתיות של כבישים אל הישובים ונטיעות והכשרת שטחים אלה אותם הגורמים שמולם אנו רוצים לשמור על קרקע לאום." • ישיבת המועצה מיום 1.4.86, דר' מאיר ברודניץ, חבר המועצה: "ביחס לבעיה הדמוגרפית, בתכנית פיזור האוכלוסייה ישנה הנחה לגבי הגירה של ערבים ממחוז הצפון לחיפה. מעולם לא נעשה שום דבר כדי לבצע תכנית זו." • ישיבת המועצה מיום 1.4.86, מר ח. ראם חבר המועצה: "השאלה מה אנו דנים. אנו דנים בעצם על תכניות של פיתוח הגליל ובינתיים אנו מתעלמים כליל שלפחות 70% מהאוכלוסייה שמתפתחת באופן טבעי, ללא כל תכנון. התכנון צריך לכלול איך מתכננים התפתחות של אוכלוסייה ערבית שישנה שם וחיה. לכן היתה נחוצה תכנית של פריסת אוכלוסייה ולא חשוב גודל הישוב אלא חשוב שיהיה ישוב יהודי במקום. ולזה עונה התכנית שהוגשה היום."
החלטת המועצה הארצית בהתנגדויות אמנם חשובה היא וכוללת אספקטים חיוביים רבים כפי שפורט לעיל, אך בסופו של יום, וכתוצאה של ליקויים רבים בהליך התכנון והתארכותו, אנו נשארים עם תוכנית מתאר אשר מהווה מסגרת גמישה באופן מיוחד ואשר מעניקה שיקול דעת רחב לרשויות התכנון, ובייחוד לועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון. ועדה אחרונה זו הנה מוסד ממשלתי אשר הנסיון מלמדנו כי היא תפקדה, עד כה כזרוע והמשך למדיניות המפלה כנגד האולוסייה הערבית בנושאי קרקע ותכון, ועד כה אין כל סימנים לשינוי בתפיסה נוהגת זו בועדה.
מסקנתי בהקשר זה, כי מתוכנית זו לבטח לא תבוא הישועה לאוכלוסייה הערבית במחוז צפון, ניצול התוכנית, היכן שהיא מאפשרת, לפיתוח הישובים הערביים נתון למרותה של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, כאמור, שכל עוד מדיניותה ותפיסתה כלפי האוכלוסייה הערבית לא תשתנה ב- 180 מעלות, יתרונותיה של תוכנית מתאר מחוז הצפון החדשה יישארו כמסגרת תיאורטית בלתי יישימה.
מסמכים משפטיים