מרכז עדאלה והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי הגישו לאחרונה (12.12.2006) לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת,נייר עמדה בנושא "מצוקת הקרקע והדיור ביישובים הערביים", כחלק מדיון שקיימה הוועדה בנושא באותו יום. הנייר הוגש בשמן של מתכננת הערים הנא חמדאן מעדאלה ומתכננת הערים ענאיה בא מהמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי. נייר העמדה מציג את הקשיים המרחביים של האוכלוסייה והיישובים הערביים ומציע המלצות לפתרון הבעיות בתחום זה. הנייר מחולק לשלושה פרקים עיקריים:

אוכלוסייה וחלוקת המרחב: אף על פי שהאוכלוסייה הערבית מהווה 20% מכלל האוכלוסייה בישראל, שטח השיפוט של היישובים הערביים בכל המדינה משתרע רק על כ-3% משטחה של המדינה ורובו המכריע של השטח הנותר נמצא בשליטה מוניציפלית יהודית. חלוקה בלתי צודקת זו משקפת את המדיניות הממשלתית, המפלה לרעה את האוכלוסייה והיישובים הערביים מאז קום המדינה ועד עתה. מדיניות זו התעלמה מצרכיהם הנוכחיים והעתידיים של האזרחים הערבים, מהאופי וסגנון החיים הייחודי להם, מהמחסור הקיים בקרקעות לפיתוח נוכחי ועתידי, מרצונה של האוכלוסייה הערבית ומזכויותיה ההיסטוריות והחוקתיות.

לדוגמה הובאו נתונים על גודל תחומי השיפוט של שתי הערים השכנות נצרת ונצרת עילית. אוכלוסיית נצרת מונה כ-64.3 אלף תושבים ואוכלוסייתה של נצרת עילית היא כ-43.7 אלף תושבים (עיבוד של נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל מס' 57, 2006, טבלה מס' 2.7). אף שאוכלוסיית נצרת גדולה פי 1.4 מזו של נצרת עילית, תחום שיפוטה של נצרת עילית (42 אלף דונם) גדול כמעט פי שלושה מתחום השיפוט של נצרת (14.2 אלף דונם).
(ראו אתר עיריית נצרת http://www.nazareth.muni.il/html/pdf_arabic.html )

מחסור בקרקע והעדר אופציות מגורים: חלוקה בלתי צודקת זו גורמת מצוקה ומחסור בקרקע לצורכי פיתוח נוכחיים ועתידיים בכל התחומים: תשתיות, שירותים ציבוריים ומגורים. בהתחשב בכך שמאז קום המדינה כמעט שלא הורחבו שטחי השיפוט של היישובים הערביים, בעוד שהשטח הבנוי בתוכם גדל פי 16, צפיפות האוכלוסייה בתחומי השיפוט של יישובים אלה עלתה פי 12 בשנים 2000-1948. (יפתחאל, אורן, 2000. "קרקעות, תכנון ואי שוויון: חלוקת המרחב בין יהודים וערבים בישראל", נייר עמדה, מרכז אדוה.)

בנוסף לכך, חלוקה בלתי שוויונית ובלתי הוגנת הובילה ליצירת מציאות של "עיור" היישובים/הכפרים הערביים. מציאות זו נובעת מגידול האוכלוסייה באותם יישובים/כפרים, בלי שהתקיימו בהם קריטריונים עירוניים אחרים, כמו פיתוח תשתית כלכלית או שירותים מקומיים וכדומה.

ביקוש למגורים: בהתאם לחישובים המבוססים על תחזית האוכלוסייה ועל שיפור בתנאי הדיור, התוספת המבוקשת ליחידות דיור המיועדות לאוכלוסייה הערבית עד שנת 2010 היא 92 אלף יח"ד ו- 195.1אלף יח"ד עד 2020. כמובן, תוספת מבוקשת זו אמורה למצוא פתרון קרקעי ותכנוני במסגרת הפיתוח העתידי של היישובים הערביים.

על בסיס האמור לעיל, הוצעו מספר המלצות: הרחבת תחומי השיפוט של היישובים הערביים; הרחבת שטחי הפיתוח שלהם; הקמת יישובים ושכונות בעלי אופי ערבי; הרחבת אופציות המגורים המוצעות לאוכלוסייה הערבית והקמת אזורי תעשייה ותעסוקה לאוכלוסייה זו.

 נייר עמדה