ביום ראשון, 19.12.2004, פנה ארגון עדאלה, באמצעות עורכת הדין עביר בכר למר גדעון עזרא, מ"מ השר לביטחון פנים, בדרישה לבטל תקנה 22 לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) בהיותה בלתי סבירה באופן קיצוני ומפלה, בין תנאי מעצרם של עצורים המסווגים כביטחוניים לבין אלה המסווגים כפליליים.

עיון באותן תקנות מראה כי בכל הנוגע לעצורים החשודים בעבירות בטחון, ניתן לגרוע מזכויותיהם כעצורים וכן להחמיר בתנאי אחזקתם, רק בשל היותם חשודים בביצוע עבירות ביטחוניות כהגדרתן בסעיף 35 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק"). עו"ד בכר טענה בפנייה, כי עריכת השוואה בין זכויותיהם ותנאי אחזקתם של עצורים פליליים לאלה החשודים בעבירות ביטחון, לא מותירה ספק כי ההבחנה הלא מובנת בין שתי קבוצות עצירים אלה בכל הנוגע למתן זכויות הנה בלתי חוקית, במיוחד כשאין היא רלוונטית לשוני בין שתי קבוצות העצורים הנ"ל, אשר כל כולו נסב על חשדות בגין ביצוע עבירות, שטרם הוכחו בבית המשפט.

בפנייתה עמדה עו"ד בכר על עיקר ההבדלים בין תנאי אחזקת עצור פלילי לזה החשוד בביצוע עבירות ביטחון, כפי שעולה מתקנה 22 לתקנות הנ"ל.

הטבלה להלן מצביעה על עיקר ההבדלים בין תנאי אחזקתם של עצורים פליליים לבין תנאי אחזקתם של עצורים החשודים בעבירות ביטחון. חשוב לציין, כי מדובר ברשימה חלקית ולא ממצה:

עו"ד בכר טענה בפנייה, כי עיון בהבחנה בין זכויותיו ותנאי אחזקתו של עצור החשוד בביצוע עבירות פליליות לזה החשוד בביצוע עבירות ביטחון כהגדרתן בחוק, לא מותיר ספק כי מדובר בהבחנה פסולה, מפלה באופן קיצוני ובלתי חוקית בין העצורים, סותרת בריש גלי את האמור בחקיקה הראשית ורומסת ברגל גסה ובאופן קטגורי את זכויותיהם הבסיסיות של אלפי עצורים, אך בשל החשד נגדם, לכבוד, לחירות אישית, ולתנאי מחייה הוגנים ומינימאליים במתקן המעצר. עוד הוסיפה עו"ד בכר, כי עקרון השוויון הוא יסוד מוסד בעשייתה של רשות שלטונית בנוסף אל חובתה לנהוג בהגינות ובתום לב כלפי כל הנתונים למשמורתה. מתן יחס שונה לאוכלוסיית עצורים מסוימת שהנה בעלת מאפיינים שונים מיתר העצורים, אמור להיות רלוונטי לשוני בין שתי הקבוצות. בהקשר זה נטען, כי לא ברור איזה שיקול ענייני רלוונטי עומד מאחר מתן 3 זוגות גרביים לעצור המסווג ביטחוני לעומת 4 זוגות לאסיר המסווג כפלילי. באותה מידה קשה יהא להצדיק סיוד תאו המעצר של עצור החשוד בעבירות "לא ביטחוניות" לפחות פעמיים בשנה בזמן שלעצור החשוד בעבירות ביטחון, החובה הנה לסייד את תאו לפחות פעם בשנה! כך גם לעניין השירותים והכיור.

בנוסף טען ארגון עדאלה, תקנה 22 מאפשרת פגיעה גורפת באוכלוסיית עצורים שלמה, באופן קטגורי תוך התעוורות לנסיבותיו הספציפיות של כל עצור או מידת המסוכנות הנובעת הימנו באופן פרטני.

עו"ד בכר הדגישה, כי בהעדר חובה לספק חומרי ניקוי לתאיהם של העצורים החשודים בגין עבירות ביטחון, וכן בהעדר חובה להתקין כיור בתאיהם של העצורים כאמור בתקנה 22 הנ"ל, מתעצמת הפגיעה בזכויותיהם של העצורים הנ"ל להיגיינה אישיות הנגזרת מזכותם החוקתית לכבוד ולזכותם להגן על בריאותם ושלמות גופם.

עוד ציין ארגון עדאלה בפנייה, כי על-פי סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), עצור יהא זכאי למיטה מזרן ושמיכות לשימושו האישי. הזכות למיטה ניתנת על-פי החוק לעצור, בהיותו שכזה ללא כל קשר בחשדות המיוחסים לו. העובדה כי הסיפא של הסעיף הנ"ל מפנה לתקנות איננה מעניקה מניה וביה סמכות לגרוע מאותו סעיף או להחילו באופן סלקטיבי. חקיקת המשנה אמורה להוציא לפועל את דברי המחוקק וכוונתו כלשונה, ומבלי לגרוע ממנה. משקע המחוקק בחקיקתו הראשית, כי עצור, בהיותו שכזה, זכאי למיטה, אין מחוקק המשנה מוסמך לעשות סלקציה בין העצורים באופן שחלקם ייהנה הימנה וחלקם האחר לא. המסקנה המתבקשת היא, כי תקנה 22 סותרת באופן מהותי את האמור בחקיקה הראשית ודינה בטלות.

 לפניה

עריכת: אווה מוסא, דוברת עדאלה