בתשובה שמסרה פרקליטות המדינה ב-1.8.2005 לעתירה לבג"ץ שהגיש מרכז עדאלה, בדרישה לשפץ כביש לבית הספר היסודי בכפר הלא מוכר אל-פורעה שבנגב, נאמר כי הרשויות הנוגעות בדבר יקבלו על עצמן את שיפוץ הכביש. בדיון בעתירה, שהתקיים בבית המשפט העליון, הודתה הפרקליטות כי לדעת אחד המהנדסים המומחים מטעם המדינה, הצומת על כביש באר שבע-ערד שממנו יוצאת דרך העפר המוליכה אל בית הספר, מציב סכנות משמעותיות לשלומם של ההולכים בדרך, בגלל תנאי ראות גרועים. עם זאת, הפרקליטות הצהירה שאין בכוונת המדינה לנקוט פעולות לשיפור תנאי הבטיחות בצומת, בטענה שאין קשר בינו לבין הדרך לבית הספר.

העתירה הוגשה ב-13.7.2005 נגד משרד החינוך, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, משרד התחבורה והמועצה האזורית אבו-בסמה שבנגב. העותרים דורשים משופטי בג"ץ להוציא צו המחייב את משרדי הממשלה ואת המועצה האזורית לנמק מדוע לא הצליחו לשפץ את דרך העפר, שהיא הגישה היחידה לבית הספר.

בעתירה נאמר כי בבית הספר לומדים כעת 1,187 תלמידים בדואים, אך אף על פי שהוא מרוחק ארבעה קילומטרים מהכביש הראשי הקרוב ביותר – כביש באר שבע-ערד - אין דרך סלולה ובטוחה המוליכה אליו. את העתירה הגיש עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, בשם שלושה מהורי התלמידים הלומדים בבית הספר, יו"ר הוועד המקומי של אל-פורעה ומרכז עדאלה.

בדיון בעתירה טען נציג עדאלה שאין להפריד את העיסוק בדרך הגישה לבית הספר מהדיון בצומת שעל הכביש הראשי והסכנות הבטיחותיות הטמונות בו. הוא הוסיף כי הרשויות הרלבנטיות צריכות להתחיל ללא דיחוי בעבודות לצמצום גורמי הסיכון העלולים לפגוע בתלמידים המוסעים אל בית הספר או חוזרים ממנו. לדבריו, יש לתת את הדעת בעיקר ל-925 התלמידים המוסעים לבית הספר מדי יום באוטובוס בדרך העפר. בתגובה על טיעוני עדאלה חייב בית המשפט את הפרקליטות למסור את תשובתה בנוגע לצומת בתוך 30 יום.

בעתירה טען עדאלה כי בימים גשומים בחורף, הדרך נעשית בוצית ובלתי עבירה. כתוצאה מכך, הרוב המכריע של התלמידים והמורים מתקשים לבוא לבית הספר ולעתים קרובות הם אינם מגיעים לכיתות. לכן בימי החורף בית הספר נסגר תכופות ושיעורים נדחים או מתבטלים. חסרונה של דרך סלולה ובטוחה משפיע קשות על התלמידים ומשבש את התקדמותם החינוכית.

עדאלה הדגיש בעתירה כי אי הסדרת דרך הגישה אל בית הספר אל-פורעה היא הפרה ברורה של זכויות התלמידים ביישוב לחינוך ולגישה לחינוך. לכן אי הסדרת הדרך היא הפרה של עקרונות זכויות האדם המקובלים בישראל ובעולם. עדאלה הוסיף כי אין הגבלות חוקיות על שיפוץ הדרך. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה בינואר 2004 תוכנית להסדרת דרכי גישה למתקני חינוך בכמה יישובים לא מוכרים, ובהם אל-פורעה. עדאלה טען שהרשויות מוסמכות ומחויבות להגיש בקשות להיתרים לשיפוץ הדרך, המתחייבים על פי חוק, לספק את המשאבים והתקציבים הדרושים לשם כך ולנקוט את כל הצעדים המתחייבים כדי לספק לתלמידים ולמורים דרך בטוחה לבית הספר.

לפני הגשת העתירה לבית המשפט, ניהל מרכז עדאלה התכתבות ענפה עם כמה משרדי ממשלה ורשויות מדינה. המשרד הראשון שקיבל פנייה בעניין זה היה משרד החינוך, שניסה להעביר את הטיפול בבעיה למינהלה לקידום הבדואים. המינהלה מסרה לעדאלה שהיא אינה מטפלת בבעיות תשתית הנוגעות לכפרים בדואיים שמחוץ לתחום סמכותה, כלומר כפרים לא מוכרים. בשלב זה פנה עדאלה למועצה האזורית אבו-בסמה, שהעבירה בתורה את הטיפול בסוגיה לרשות החינוך לבדואים. עדאלה יצר קשר גם עם הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בדרום, אך זו לא השיבה ולו לאחת מבקשותיו.

עדאלה ציין בעתירה שהדחייה המתמשכת של הטיפול בבעיה מצד הרשויות השונות, כמו גם התכחשותן לאחריות שהן נושאות בה, חושפות את חוסר רצונן לכבד את זכויותיהם של ילדים הלומדים בבית הספר. התנהגותן בפרשה זו היא סימן נוסף לכישלונן במילוי חובתן כרשויות המופקדות על הגנת זכויותיהם של הילדים בכפרים הלא מוכרים.

 לעתירה