החוקרת הממונה מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דחתה ביום שני, 27 באפריל 2009, את הדיון בהתנגדות שהגיש עדאלה לתוכנית כביש הטבעת המזרחי (קטע מרכזי). ההתנגדות הוגשה בשיתוף עם הקואליציה האזרחית להגנה על זכויות הפלסטינים בירושלים, בשם משפחות פלסטיניות, ארגוני זכויות אדם, ארגונים קהילתיים וראשי המועצות המקומיות של אבו דיס, עזרייה וסוואחרה. כן הוגשו התנגדויות על ידי תושבים מהשכונות הערביות בירושלים.

ההחלטה לדחות את הדיון באה בעקבות דרישה של עורכי הדין המייצגים את המתנגדים, עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה, באת כוחם של עשרות תושבים פלסטינים ושל כמה ארגונים, וכן עורכי הדין סאמי ארשיד ואשרף עדווי, המייצגים מתנגדים אחרים. המתנגדים דרשו לדחות את הישיבה בגלל העדרו של נציג הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית ירושלים ועקב אי הגשת העמדה של ועדה זו לוועדה המחוזית. בישיבה נכחו עשרות מנפגעי התוכנית, נציגים של הקואליציה האזרחית להגנה על זכויות הפלסטינים בירושלים ונציגים של ארגוני זכויות אדם.

בהתנגדות שהגיש עדאלה במרס 2008 נטען, כי תוכנית מתאר מקומית מס' 4585/ו (כביש הטבעת המזרחי – קטע מרכזי). היא חלק מפרויקט רחב המקיף את העיר ירושלים על שני חלקיה, המזרחי והמערבי. הכביש מתוכנן על שטחי קרקע נרחבים (שטח התוכנית, כ-1,200 דונם), אשר רובם יופקעו מבעליהם, תושבים פלסטינים באזור. הוא עובר לאורך השכונות הפלסטיניות, מצפון לדרום, השוכנות מערבית לתוואי: סלעה, ג'עאביס, בשיר, שקיראת, קונבאר, חי אל-מדארס, אום ליסון וצור באהר. היישובים והשכונות הפלסטיניים הנמצאים מזרחית לתוואי הם: אבו דיס, סורחי, סוואחרה שרקייה ושייח סעד.

המתנגדים הוסיפו וטענו, כי מניתוח של תוואי כביש הטבעת המזרחי מתברר, כי הלכה למעשה הכביש ישמש ישראלים בלבד, ויקשה מאוד על התנועה והשימוש של האוכלוסייה הפלסטינית באזור. במילים אחרות, הכביש מתוכנן ככביש מדיר על רקע לאום או ככביש אפרטהייד, שנועד לחזק ולפתח את ההתנחלויות באזור ירושלים המזרחית והגדה המערבית ולאפשר את חיבורן הישיר והקל לירושלים. בד בבד הכביש מכוון להחליש את השכונות הערביות במזרח ירושלים, לנתק אותן ולהגביל את התפתחותן על ידי כבישים ורצועות.

המתנגדים טענו עוד, כי התוכנית מבטלת כמעט את כלל הכבישים המחברים בין השכונות הפלסטיניות השונות ואף כבישים המחברים בין חלקים שונים של אותן שכונות. בנוסף, היא מנתקת את השכונות זו מזו ומהתוואי הראשי של כביש הטבעת המזרחי והופכת שכונות אלה לאיים מנותקים גיאוגרפית, כלכלית ותחבורתית אף מהסביבה המיידית שלהם, שלא לדבר על חסימת כל אפשרות לפיתוח עתידי של אותן שכונות. התוצאה אינה רק ניתוק השכונות הערביות זו מזו, אלא אף ניתוק בעלי הקרקעות החקלאיות מאדמותיהם, פגיעה חמורה בנגישות של תושבי השכונות למסגרות חינוכיות, לשירותי בריאות ולעיסוקיהם וכן ניתוק ניכר בחיי המשפחה והחברה השוררים בשכונות אלה וניתוק הגישה לקרקעות החקלאיות באזור.

מסמכים משפטיים