ארגון עדאלה הגיש לבית המשפט המחוזי את התנגדותו להגשת ראיות חסויות (המכונות חומר מודיעיני) לעיון בית המשפט במעמד צד אחד. ההתנגדות הוגשה ב-16 באפריל 2009, במסגרת עתירה של האסיר הפוליטי וליד דקה להתייחדות עם בת זוגו למטרת פריון. המדינה ביקשה להגיש לבית המשפט חומר סודי, שלטענתה מסביר את התנגדותה לאפשר לאסיר התייחדות.

עו"ד עביר בכר מעדאלה טענה בשם האסיר, כי אין לאפשר את הגשת הראיות החסויות מכיוון שבית המשפט נעדר סמכות לעיין בראיות חסויות במסגרת הליך של עתירת אסירים. היא הוסיפה כי מדובר בפגיעה קשה בעקרונות הצדק וההליך ההוגן. אין חוק המאפשר פגיעה בזכויות החוקתיות של האסיר להליך הוגן, לחיי משפחה ולכבוד באמצעות הגשת ראיות חסויות. מכאן, שאין לאפשר הגשת ראיות אלה בהליך זה.

על פי ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, אי הסכמת העותר להגשת חומר סודי מובילה בדרך כלל לכך שבית המשפט פועל לפי החזקה המשרתת את המדינה, שלפיה הוא מניח כי המידע החסוי הצדיק את החלטת המדינה אף בלי לעיין בו. עו"ד בכר טענה בתגובתה, כי אין מקום להחיל את החזקה הזאת, בעוד שבית המשפט לא הוסמך על פי חוק לקבל חומר סודי במעמד צד אחד.

עדאלה ביקש בשם האסיר, שבית המשפט יורה למדינה להמציא תעודת חיסיון על החומר הסודי שברצונה להגיש לעיונו, כדי לאפשר לאסיר לדרוש את גילוי הראיות.

ארגון עדאלה סבור, כי המדינה נוהגת להגיש לבתי המשפט ראיות חסויות במסגרת עתירות אסירים באופן נפוץ ושגרתי. המדינה מנצלת את העובדה שלאסיר אין יכולת להתמודד עם הראיות ולהפריך אותן ושכל התנגדות מטעמו לראיות אלה רק תחזק את עמדתה. פרקטיקה פסולה זו פוגעת בהליך ההוגן וסוללת את הדרך לפגיעה בזכויותיהם של האסירים ככלל והאסירים הפוליטיים בפרט.

ב-17 באפריל 2009 הורה בית המשפט למדינה להמציא תעודת חיסיון בתוך 20 יום.

מסמכים משפטיים

ההתנגדות

העתירה