ארגון עדאלה הגיש ב-31 במרס 2008 את תגובתו לבג"ץ על הודעת שירות בתי הסוהר כי אין הוא מתכוון להתיר קרבה פיסית בין ילדים לבין הוריהם האסירים, המסווגים כאסירים ביטחוניים וכלואים בבתי הכלא בישראל. התגובה הוגשה במסגרת עתירת עדאלה נגד שירות בתי הסוהר. בעתירה, שהוגשה לפני כארבע שנים (אוגוסט 2004), התבקש בג"ץ להורות לשב"ס לאפשר קרבה פיסית בין ילדים פלסטינים להוריהם, המסווגים כאסירים ביטחוניים והכלואים בבתי הכלא במדינה. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד עביר בכר מעדאלה.
בעקבות הגשת העתירה ולאחר הערות שהעירו העותרים והשופטים בדיונים שהתקיימו מאז בבית המשפט, חזר בו שב"ס מעמדתו הראשונה, ששללה באופן מוחלט מגע פיסי בין האסירים לילדיהם. תחת זאת קבע שב"ס קריטריונים חדשים למימוש ביקורי הילדים אצל הוריהם האסירים. קריטריונים אלה עברו אף הם שינויים, בעקבות התנגדות העותרים והחלטות בית המשפט.
בדיון האחרון בבג"ץ, שהתקיים ב-13 ביולי 2007, הורה בית המשפט לשב"ס לבחון מחדש את עמדתו בנוגע לגילאי הילדים ותדירות הביקורים. ההוראה ניתנה בעקבות התנגדות העותרים לכך שגיל הילדים שיותר להם להתקרב אל הוריהם הוא עד גיל 6, ולא עד גיל 10 כפי שביקשו בעתירתם; העותרים גם התנגדו לסירובו של שב"ס להתחייב לאפשר את המגע מטעמים לוגיסטיים. בחודש ינואר 2008 הודיע שב"ס לבית המשפט כי אין הוא חוזר מעמדתו בעניין הגיל ותדירות הביקורים, למרות הערות בית המשפט ולמרות התנגדות העותרים.
בתגובתו האחרונה הסביר שב"ס כי הגבלת גיל הילדים הזכאים להתקרב להוריהם לגיל 6 בלבד נובעת משיקולים לוגיסטיים של כוח אדם ויכולת היערכות. כן נאמר כי ההגבלה נובעת מכך שילדים מעל לגיל 6 הם בעלי יכולת התקשרות סבירה ונשקפת מהם סכנה בהסתברות גבוהה, שלא ניתן למנוע.
עדאלה התנגד בחריפות לגישתו של שב"ס ובתגובתו האחרונה לבית המשפט, מ-31 במרס 2008, טען כי מדובר בגישה בלתי חוקית ולא אנושית, שלפיה יכולתם של הילדים הפלסטינים מעל לגיל 6 להתבטא באופן ורבלי מייתרת את הצורך האנושי שלהם במגע עם הוריהם ובביטוי אהבה. עדאלה הדגיש, כי שב"ס מתעלם מחובתו להקצות משאבים נוספים וכוח אדם לאפשר לאותם אסירים וילדיהם לממש את המעט שמתאפשר להם במסגרת כליאתם, במיוחד מכיוון שמדובר בכ-9,000 בני אדם שהועברו משטח מגוריהם הריבוני אל תוך שטחי המדינה לריצוי עונשם, בניגוד לעמדת המשפט הבינלאומי. עצם העברה זו מטילה קשיים רבים על בני משפחותיהם של האסירים המבקשים לבקרם בבתי הסוהר, הן בשל המרחק הגיאוגרפי והן בשל הצורך בהיערכות מיוחדת מצד בני המשפחה מול הצבא. מכאן חלה חובה כפולה על שב"ס להקל על מימוש הביקורים.
עו"ד עביר בכר הדגישה בתגובה שהוגשה לבית המשפט, כי שיקולים לוגיסטיים ותקציביים אינם יכולים להיות הנימוק המכריע לפגיעה בזכויות האדם. עדאלה הביע התנגדות גם לקריטריון שהציב שב"ס, שלפיו הוא יוכל למנוע מגע פיסי בין אסיר לילדיו כעונש על עבירה משמעתית שעבר האסיר בבית הסוהר. טענת עדאלה היא, שמגע פיסי בין הילד להורה האסיר איננו טובת הנאה שניתן לשלול כעונש על עבירה משמעתית וכי מדובר בענישה קולקטיבית של הילדים על דברים שלא נטלו חלק בהם. מכאן, נטען בתגובה, כי הקריטריונים שהציב שב"ס לקיום המגע הפיסי הם בלתי חוקיים ופוגעים מעל הנדרש בזכותם החוקתית של הילדים והוריהם האסירים לחיי משפחה, לביקורים, לכבוד, לאוטונומיה אישית ולפרטיות.
דיון המשך נקבע ליום 15.07.08
מסמכים משפטיים: