ארגון עדאלה הגיש ב-17 באפריל 2008 עתירה לבג"ץ, בבקשה לחייב את שירות בתי הסוהר ומשרד החינוך להפסיק את אפליית האסירים הערבים בבתי הכלא במדינה ולאפשר להם לקבל חינוך בשפה הערבית. העתירה הוגשה בשם ארגון עדאלה והקליניקה לזכויות ושיקום אסירים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, באמצעות עו"ד עביר בכר מעדאלה ומהקליניקה לזכויות אסירים.
שירות בתי הסוהר מקיים במתקניו תוכניות חינוכיות רבות, ברמות שונות. תוכניות הלימודים הנופלות במסגרת החינוך הפורמלי נועדו לאפשר לאסירים מבוגרים להשלים השכלה וחינוך יסודי בסיסי עד לרמה של 12 שנות לימוד וקבלת תעודת גמר. מערך החינוך הפורמלי מותאם לתוכנית הוראה שמכין משרד החינוך. המשרד מפעיל אגף לחינוך מבוגרים, המציע תוכניות שונות בכל רחבי המדינה, ובכלל זה גם בבתי הכלא. בנוסף לתוכניות לימודים למבוגרים מקיים שירות בתי הסוהר בין כתליו סדנאות העשרה לאסירים, בעניינים כמו הורות ומשפחה, התמכרויות, אמנות, ספורט ובריאות הגוף והנפש, קשרי קהילה, תרבות ועוד. כל הלימודים בבתי הכלא מתקיימים בשפה העברית, לרבות לימודי שפה לאסירים אנאלפביתים.
מערך החינוך וההשכלה למבוגרים שמקיים משרד החינוך מחוץ לבתי הכלא ביישובים ערביים שונים, מתקיים בשפה הערבית. לפי המדיניות הקיימת, אזרח ערבי מבוגר זכאי לקבל חינוך בשפתו כל עוד הוא חופשי; אם הורשע בעבירה ונכלא בבית סוהר, נשללת ממנו זכותו הבסיסית לחינוך בערבית. אסיר ערבי אנאלפבית אינו לומד ערבית בבית הכלא, אלא זוכה רק בלימודי עברית. במבחן התוצאה, האסיר הערבי נשאר אנאלפבית עקב אי ידיעת שפת אמו, בעוד האסיר היהודי נהנה מלימודים בשפת אמו בבית הכלא.
עו"ד בכר טענה בעתירה, כי מניעת אסירים ערבים מבוגרים מקבלת חינוך והשכלה בסיסית בשפתם, היא הפרה בוטה של זכותם לחינוך, לשוויון, לכבוד, לאוטונומיה אישית, לשפה, לחופש ביטוי ולשיקום. עוד נטען בעתירה, כי שירות בתי הסוהר ומשרד החינוך מבקשים למעשה לשלול מהאסירים הערבים זכויות מעבר למתחייב מעובדת מאסרם. גישה זו היא בלתי חוקית ומנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון ולאמנות הבינלאומיות בדבר זכויות אסירים, שקבעו באופן מפורש כי זכויות האדם של האסיר נשמרות גם בין כותלי בית המאסר ואינן נפגעות רק בשל עובדת המאסר.
חינוך והשכלה בבית הכלא מאפשרים לאסירים לפתח כלים ולרכוש נורמות התנהגות וערכים חברתיים שיסייעו להם לחזור לחברה הנורמטיבית, לחזק את הקשר בינם לבין בני משפחותיהם ולחברם לחיים. מכאן ששלילת זכותם לחינוך בערבית של האסירים הערבים, המהווים כ-40% מהאסירים בבתי הכלא, פוגעת בסיכוייהם להשתקם ולחזור לעולם הנורמטיבי לאחר שחרורם. העתירה הסתמכה על מחקרים אקדמיים רבים, שהוכיחו כי קיים קשר הדוק בין תוכניות החינוך והשיקום שמקבלים אסירים לבין אחוז הרצדביזם (חזרה לבית הכלא). לפי אותם מחקרים, ככל שהאסירים קיבלו חינוך ברמה טובה יותר, כך קטן הסיכוי כי יחזרו לבית הכלא. מתצהירים של אסירים שצורפו לעתירה עולה כי רבים מהם חשים בושה והשפלה מול ילדיהם, עקב אי יכולתם לעזור להם בשיעורי בית או לקרוא עיתון ולהתעדכן בנעשה בקהילתם.
עמדת שירות בתי הסוהר היא, כי לא חלה עליו כל חובה ללמד אסירים מבוגרים וכי הוא מחויב ללמד רק קטינים בשפת אמם. משרד החינוך טען כי תוכניות הלימוד שהוא מציע לאסירים בבתי הכלא כוללות לימודים בערבית, אולם לדברים אלו אין בסיס במציאות.
מסמכים משפטיים: