בעקבות עתירת עדאלה, סאות אלעאמל, עמותת איתך ועמותת מחוייבות לשלום וצדק חברתי, הוציא בג"ץ צו על תנאי כנגד חוקתיות סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב – 1982, השוללים קצבת הבטחת הכנסה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב מנועי.

ביום 27.3.06 הוציא בג"ץ צו על תנאי במסגרת העתירות אשר הוגשו ע"י ארגון עדאלה, סאות אלעאמל ותושב מכפר אלמשהד, וכן ע"י עמותת איתך ומחוייבות לשלום וצדק וחברתי בשם חמש אמהות חד הוריות, התוקפות את חוקתיות סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב – 1982, השוללים קצבת הבטחת הכנסה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב מנועי. כמו כן הורה בג"ץ למדינה ולמוסד לביטוח לאומי, להשיב לעתירות הארגונים כנגד חוקתיות הוראות החוק תוך 90 ימים.

סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, קובעים, כי מי שיימצא כזכאי לקצבת הבטחת הכנסה אך בבעלותו ו/או בשימושו רכב מנועי, תישלל ממנו כליל גמלת הבטחת ההכנסה.

העותרים טענו, כי הוראות החוק והתקנות פוגעות בזכויות יסוד חוקתיות. נטען, כי קריטריון השימוש ו/או הבעלות ברכב אינו רלוונטי לעניין רמת מחייתם של תובעי הקצבה, הוא מפלה ופוגע בעקרון השוויון. כמו כן נטען, כי הוראות החוק והתקנות הינן בלתי סבירות באופן קיצוני משום שהן לא עושות כל אבחנה לעניין סוג הרכב, שוויו, עלויות החזקתו ומי הנושא בהן; בין מי שבבעלותו רכב לבין מי שבשימושו, ואינן נותנות כל משקל לנסיבות האישיות של תובעי הבטחת ההכנסה, כמו הצורך ברכב; מקום מגורים, קיומה של תחבורה ציבורית ותדירותה.

המוסד לביטוח לאומי, נטען בעתירות, אוכף ביד קשה את הוראות החוק והתקנות. בנוסף, מפעיל משרד האוצר "משטרה כלכלית" הכוללת חוקרים היוצאים לשטח ומצלמים את תובעי הבטחת הכנסה בהגיעם ללשכות התעסוקה תוך נהיגה ברכב או כאשר הרכב חונה ליד ביתם, ומכינים על כך דו"חות. המוסד לביטוח לאומי, שולל ללא כל בירור מעמיק את הקצבאות ומחייב רטרואקטיבית את התובע בסכומים שיכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים, עבור תשלומים שקיבל מיום הגשת התביעה. חוב זה מנוכה בדרך כלל מקצבת הילדים ו/או מגמלת הבטחת הכנסה עתידית אותה יהיה הזכאי לתבוע אחרי מינימום שלושה חודשים מיום דחיית תביעתו לתשלום הגמלה.

בעתירות נטען, כי הוראות החוק והתקנות מנוגדות לתכליתו של חוק הבטחת ההכנסה, שהינה להבטיח לכל אדם שאין בכוחו לספק לעצמו הכנסה הדרושה לקיומו, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיו החיוניים. עוד נטען, כי הן שוללות ופוגעות באופן חמור ובלתי מידתי בזכויות חוקתיות נעלות בחשיבותן והן הזכות לקיום מינימאלי, הזכות לכבוד והזכות לקניין.

עתירת מרכז עדאלה הוגשה בשם ארגון סאות אלעאמל וכן בשמו של מקבל גמלת הבטחת הכנסה אשר בקשתו לשימוש ברכב נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי על אף שהדבר נחוץ לו על מנת לסייע לבתו הסובלת מעוורון קשה, ועל אף שהוא האדם היחיד שיכול ללוות אותה ולהסיעה על מנת שתישאר במעקב רפואי ולטפל בשאר ענייניה החיוניים והיום-יומיים.

בתגובה לעתירות טענה המדינה, כי עלויות האחזקה השוטפות של רכב הן גבוהות, ומכאן "כי מימון הרכב נעשה מהכנסות עצמיות נוספות של מבקש הגמלה אשר עליהן לא דיווח למוסד לביטוח לאומי בעת בדיקת זכאותו." עוד טענה המדינה, כי אף במצב בו אדם אחר, זולת מבקש הקצבה, נושא בעלויות השוטפות של החזקת הרכב, יש לשלול את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה "וזאת מהטעם שיש לראות במבוטח שכזה כאילו ניתן לו על ידי בעל הרכב סכום שווי הרכב וכן סכום שווי השימוש ברכב." עוד הוסיפה הפרקליטות, כי "המשפט הישראלי אינו מעודד מציאות בה קופת הציבור מממנת צרכיו הקיומיים של האדם ובכך מאפשרת לזולת לממן צרכים אחרים שאינם בעלי אופי קיומי".

העותרים השיבו, כי טענת המדינה לעתירה היא שרירותית ואינה נותנת כל משקל לנסיבותיו האישיות של מבקש הגמלה, למקום מגוריו, לתדירות התחבורה הציבורית בסביבתו, ולסוג ושווי הרכב. תגובת המדינה אף אינה נותנת כל משקל לשינוי העתים, וזאת על אף שכיום, שלא כמו בעבר, רכב מנועי הוא דבר נפוץ, נחוץ וחיוני. ואינו עוד נחלת העשירים בלבד ואין לראות בעצם הבעלות ו/או השימוש ברכב כמותרות ואין בהם בהכרח להעיד על מעמד סוציו-אקונומי או מצב כלכלי שפיר.

בג"ץ 10662/04, סלאח חסן ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי ואח'