ב-27 במארס 2006 התקיים דיון בבג"ץ בעתירה של עדאלה נגד שר הפנים, בעניינו של העיתונאי והמחבר אנטואן שלחת. שר הפנים מנע את יציאתו של מר שלחת מהמדינה לתקופה של 12 חודשים, החל מינואר 2006. השר עשה שימוש בתקנות ההגנה לשעת חירום משנת 1948, כדי למנוע את יציאתו של מר שלחת מהמדינה, בטענה שיציאתו עלולה להסב פגיעה בביטחון המדינה.

בעתירה שהגיש מרכז עדאלה לבג"ץ בשם שלחת, באמצעות עו"ד מרואן דלאל, התבקשו השופטים להורות לשר הפנים לבטל את הצו שהוציא נגד מר שלחת, המונע ממנו לעזוב את הארץ במשך 12 חודשים. בעתירה, שהוגשה ב-21 בינואר 2006, התבקש בג"ץ גם להורות לשר הפנים לא להפעיל את סמכותו למנוע יציאתו של אזרח מישראל, אלא אם כן מתקיים חשש קרוב לוודאי כי היציאה מהארץ תפגע בביטחון המדינה. המבחן הנוהג כיום להפעלת סמכות דרקונית זו של שר הפנים הוא "חשש כן ורציני", שמקורו בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 1948.

בדיון, שהתקיים לפני נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, והשופטים אליעזר ריבלין ואשר גרוניס, טען עו"ד דלאל כי שר הפנים אינו יכול להפעיל את סמכותו לאסור על אזרח לצאת מהמדינה, כל עוד אותו אזרח אינו מתכוון לצאת מישראל וגם לא תיכנן לעשות זאת. עוד נטען כי הזכות לצאת מישראל היא זכות חוקתית, המעוגנת במפורש בסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; וכי מניעת יציאתו מהארץ של מר שלחת מהווה הפרה של התחייבות המדינה לכבד את הזכויות באמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966, שישראל חתמה עליה ואישררה אותה. סעיף 12 לאמנה זו קובע במפורש את הזכות לצאת מהמדינה.

עוד הדגיש עו"ד דלאל בטיעוניו, כי טיבה של הסכנה המיוחסת כביכול למר שלחת משונה מאוד, שכן מר שלחת לא הוזמן לתשאול ו/או לחקירה על ידי מי מהרשויות המוסמכות לעניין זה. הכיצד, איפוא, מיוחסת למר שלחת סכנה והוא לא נחקר על פשרה, היקפה ומשמעותה?

עו"ד דלאל סיכם את טענותיו בהביעו מורת רוח מהקלות שבה השב"כ ושר הפנים מגבילים זכות חוקתית, באמצעות סמכויות דרקוניות ועל פי חומר סודי. עו"ד דלאל הדגיש בפני בג"ץ כי התנהלות שערורייתית זו של הרשויות לא היתה מתקבלת על הדעת אילו היה מדובר בעיתונאים ברמתו של שלחת מקרב הציבור היהודי, כגון חנוך מרמרי, עוזי בנזימן או תום שגב.

לאחר מכן קיים בג"ץ דיון בדלתיים סגורות, שבו הוצאו העותרים מהאולם. בדיון בדלתיים סגורות טענו נציגי השב"כ את טענותיהם הנוגעות למר שלחת, בלי שלמר שלחת או לעו"ד דלאל ניתנה אפשרות לדעת מה נטען. כשהתחדש הדיון הפומבי, המליץ בית המשפט לעותרים למשוך את עתירתם, בניגוד גמור לרוח הדברים בעת הדיון הפתוח. העותרים משכו את עתירתם כדי למנוע הסבת נזק כלשהו למר שלחת על ידי אשרור המצג הסודי של השב"כ באמצעות פסיקת בג"ץ.

העותרים צירפו לעתירה שני תצהירים לזכותו של מר שלחת, האחד מטעם הסופר סמי מיכאל והשני מטעמו של הפרופסור ששון סומך, חתן פרס ישראל ומי שלימד ספרות ושפה ערבית באוניברסיטת תל אביב במשך 40 שנה. בתצהירו מציין סמי מיכאל, בין השאר, כי:

"כקורא של יצירותיו וכתיבתו של אנטואן התפעלתי מיכולתו למצוא את המשותף, מקפדנותו לאמץ ערכים הומניים וכן מסגנון כתיבתו הענייני.

אני סבור כי אנטואן, הן בתרגום יצירות עבריות לערבית והן בתחום פעילותו הציבורית, תרם תרומה נכבדה להבנה, לקרבה, לסובלנות ולידידות בין שני העמים: הישראלי והפלסטיני. על כן כל ניסיון להצר את צעדיו של שלחת, בכל דרך שהיא, ישרת בסופו של דבר את שוחרי השנאה והאיבה הזוממים לנפץ חלום של התקרבות בין שני העמים".

הפרופסור ששון סומך הצהיר כי:

"מאמריו הרבים של אנטואן, וכן מספר ספרים שלו שהתפרסמו בעשורים האחרונים, מעידים על מסירותו לנושאים שבהם הוא עוסק ומציבים אותו כמבקר ספרותי מעולה וכמשקיף נבון וביקורתי על אורחותיה של התרבות העברית העכשווית.

בנוסף, תרגומיו הרבים של אנטואן מהתרבות הישראלית ללשון הערבית נראים לי כבעלי ערך רב. מדובר בתרגום יצירות פרוזה, שירה ודרמה. מפעלו העכשווי של אנטואן הוא תרגום האוטוביוגרפיה של עמוס עוז 'סיפור על אהבה וחושך'. יש לקוות כי תרגום זה ייצא בקרוב.

אין לי ספק כי אנטואן הוא אחד המתרגמים הטובים ביותר לערבית מעברית בימינו. בכך הוא ממלא תפקיד חשוב בהיווצרות דיאלוג בין שתי התרבויות".

מר שלחת הוא יוצר פורה ומתרגם מעולה מהשפה העברית לשפה הערבית. בין שאר יצירותיו ניתן למנות שני מחזות, ביקורת ספרות ענפה ומאמרים פובליציסטיים רבים. הוא גם היה עורך בעיתון "אל-איתיחאד" ובעיתון "פסל אל-מקאל". הוא תירגם, בין השאר, את היצירות שלהלן:

o עמוס קינן הדרך לעין חרוד, 1983.
o ישעיהו ליבוביץ עם, ארץ, מדינה, 1986.
o ק. צטניק העימות, 1991.
o פאול קור כספיון, הדג הקטן (סיפור לילדים), 1999.
o יהושע סובול גטו (מחזה), 2000.
o חנוך לוין מלכת האמבטיה (מחזה), 2000.
o בני מוריס, תיקון טעות – יהודים וערבים בארץ ישראל 1956-1936.

הוא גם ערך את תרגום ספרו של סמי שלום שטרית לערבית: המאבק המזרחי בישראל 2003-1948: בין דיכוי לשחרור, בין הזדהות לאלטרנטיבה (2003).

בתגובה לדיון בבג"ץ אמר אנטואן שלחת: "הרושם הברור הוא שהשב"כ עדיין שולט ביד רמה בכל האמור לזכויות האזרחים הערבים בישראל וחירויותיהם. שרירות וחוסר הגינות הם מאפייניו של השב"כ, כמוהו כמו כל משטר אפל". עו"ד מרואן דלאל אמר בעקבות הדיון: "לא ניתן לקבל עוד את שליטתו הבלתי חוקית והבוטה של השב"כ במיעוט הערבי בישראל. לפיכך אנו ננהל קמפיין עיקש נגד השב"כ, כדי לחשוף את פניו האמיתיות של הארגון, את התנכלותו הבלתי נלאית לציבור הערבי ואת חתירתו הבלתי מתפשרת נגד האמת ושלטון החוק".

 ראה: הודעה לעיתונות - בעתירה לבג"ץ דורש עדאלה לבטל את צו איסור היציאה מהארץ שהוצא נגד העיתונאי והמתרגם אנטואן שלחת 14.2.2006