ביום 26.4.05, פנה ארגון עדאלה, באמצעות עו"ד סוהאד בשארה, אל מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, מר יעקב אפרתי, בבקשה לבטל את החלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מס' 1015, בדבר "הליכי המלצה על קבלת מועמדים לרכישת זכויות חכירה במקרקעין בישובים חקלאיים ובישובים קהילתיים". החלטת המינהל הנ"ל התקבלה ביום 1.8.2004, ובה נקבע, כי מבין תנאי הקבלה שנקבעו ליישובים הנ"ל, על המועמד להתאים לחיי החברה בקהילה מצומצמת ביישוב קהילתי או חקלאי, וכן, כי על המועמד להיות "בעל יכולת כלכלית להקמת בית ביישוב, תוך פרק הזמן הקבוע בהסכם הפיתוח עם המינהל". בועדות הקבלה יכהנו, על פי ההחלטה, הנציגים הבאים: "ביישוב קהילתי [...]: בעל תפקיד בכיר במיישבת (הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית), בעל תפקיד בכיר במשרד הבינוי והשיכון, נציג האגודה השיתופית, נציג המועצה האזורית ונציג התנועה המיישבת – ביישובים הרלוונטיים. [...] ביישוב חקלאי יהיה הרכב ועדת הקבלה כפי שייקבע על ידי מוסדות האגודה".

במכתבו טען הארגון, כי מהקריטריונים הנ"ל עולה חשד רציני, שמתחזק לאור הפרקטיקה הנוהגת בפועל בועדות קבלה אלה, כי מועמדים ערבים ו/או מועמדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ייפסלו בטענה של אי התאמה חברתית - כלכלית, וועדות הקבלה דוחות ועתידות להמשיך לדחות אותם בשל כך. יתירה מזו, הוסבר, כי למועמדים ערבים אף אין סיכוי להתקבל ליישובים אלה גם בשל נוכחותם של נציגי "התנועות המיישבות" בוועדות הקבלה מצד אחד, והעדר נציגים ערבים בהן מצד שני. אי לכך, טען ארגון עדאלה, קריטריונים אלה יביאו להדרת האזרחים הערבים מישובים אלה.

תוצאה זו חמורה היא כפליים היות ועניין לנו בקריטריונים לקבלה לכ- 900 ישובים, המוגדרים כישובים יהודיים כפריים בישראל, המאוגדים במסגרת מועצות אזוריות השולטות על כ- 80% משטח מדינת ישראל. על כן, טען הארגון, כי ההחלטה הנ"ל מנוגדת היא לעקרונות השוויון והצדק החלוקתי, שנקבעו בפסיקותיו של בית המשפט העליון, ולתכליותיו של מינהל מקרקעי ישראל כגוף ציבורי.

עוד הוסיף הארגון, כי הקריטריונים הנ"ל הנם עמומים ולא מובהרים דיים, שכן לא ברור מהו בדיוק קריטריון ה"התאמה החברתית", דבר שהופך את החלטת המינהל הנ"ל והחלטות ועדות הקבלה, להחלטות שרירותיות שיכולות להיות מושפעות מהעדפות אישיות, מדעות קדומות וכד'.

 לפניה