עתירה להכרה במקומות הקדושים של המוסלמים

ב-21.11.2004 הגיש מרכז עדאלה עתירה לבג"ץ נגד השר לענייני דתות, ראש הממשלה ושר המשפטים בדרישה להורות לשר הדתות להתקין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים של המוסלמים בישראל, לאחר התייעצות עם אנשי דת מוסלמים, כפי שהתקין תקנות לשמירה על המקומות הקדושים של היהודים.

העתירה הוגשה בשם הארגון ובשמם של שיח' עבדאללה נמר דרוויש, שיח' כאמל ריאן, שיח' אבראהים צרצור, ח"כ עבד אלמאלכ דהאמשה ועמותת אלאקצא לפיתוח נכסי ההקדש האסלאמי.

בשנת 1967 נחקק חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק השמירה על המקומות הקדושים), שמטרתו שמירה על המקומות הקדושים מפני חילול וכל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות הקדושים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות. בסעיף 4 לחוק נקבע כי "שר הדתות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, לאחר התייעצות עם נציגים של בני הדתות הנוגעים בדבר או לפי הצעתם, ובהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו". בתוקף סמכותו לפי סעיף 4 התקין שר הדתות תקנות לשמירה על המקומות הקדושים ליהודים בלבד. התקנות מגדירות מהם "המקומות הקדושים", וקובעות מהם המעשים האסורים בתחומי מקומות אלה, בצד עונשים לעובר על ההוראות המגדירות המעשים האסורים וההגבלות. בנוסף, בתוספת לתקנות ישנה רשימה של המקומות הקדושים ליהודים.

בעתירה טען עדאלה כי חרף התייחסותו האוניברסלית של החוק למקומות הקדושים של כל הדתות, השר קיים את חובתו עפ"י דין באופן מפלה בכך שהתקין תקנות ליהודים בלבד. היעדר תקנות לגבי שאר העדות בכלל, ולמוסלמים בפרט, גרם להזנחת מקומות קדושים אלה ולחילולם. הרבה מסגדים ואתרים קדושים הפכו לרפתות, לדיסקוטקים, לפאבים ולבתי מסחר למיניהם.

בעתירה נטען כי אי הכללת המקומות הקדושים של המוסלמים בתקנות חורג מלשונו ומתכליתו של החוק המתייחסת לכלל הדתות בישראל, פוגע בעקרון שלטון החוק, לוקה בחוסר סבירות קיצונית, פוגע בחופש הדת והפולחן, פוגע בעיקרון השוויון ונוגדת את כללי המשפט המנהלי הקובעים כי בביצוע סמכותו המנהלית של השר עליו לפעול, לשם הגשמת תכלית החקיקה, בהגינות, בסבירות ובהעדר שרירות ואפליה.

יודגש כי באי-הכרה במקומות הקדושים של המוסלמים בישראל יש התעלמות קיצונית, חסרת כל הצדקה עניינית, מחשיבותם הדתית וההיסטורית. חלק ניכר מהמקומות הללו מהווה מקום קדוש מדרגה ראשונה, לא רק אצל בני הדת בארץ, אלא אצל מיליונים מרחבי העולם (בישראל נמצאים למשל קברו של הח'ליף עלי והנביא סאלח ומסגדים היסטוריים רבים).

חוק העונשין, תשל"ז-1977 אוסר על פגיעה במקום קדוש וקובע סנקציה פלילית נגד המחלל מקום קדוש, וכך גם חוק השמירה על מקומות קדושים-1967. על כן, נטען בעתירה, היעדר תקנות שיגדירו ויפרטו את המקומות הקדושים למוסלמים מנציח את הפגיעה המתמשכת במקומות אלה. בנוסף, נטען כי אי-התקנת תקנות כנדרש בעתירה זו גרם להפליה ביישום סעיפי התקציב של שר הדתות, שכן הוא קובע סעיפים תקציביים למקומות הקדושים של היהודים בלבד בטענה כי אין תקנות לגבי המוסלמים. בכך ההפליה ביישום הוראות חוק השמירה על מקומות קדושים נהפכה כצידוק להמשיך להפלות בתחומים אחרים.

בשנת 1995 פנה היועץ המשפטי לממשלה במכתב לראש הממשלה והתריע על מצב האי-שוויון בתקציב שירותי הדת לאזרחים המוסלמים, הנוצרים והדרוזים, והמליץ על פעולה דחופה לתיקונו. היועץ המשפטי לממשלה עמד במכתבו על הנימוקים השונים, מעבר לשוויון הצרוף, המחייבים נקיטת פעולה בעניין: "מקבלת האוכלוסייה הלא יהודית שיעור נמוך ביותר מתקציב התמיכות ללא כל פרופורציה לחלקם בכלל האוכלוסייה בישראל".

נושא מצבם של המקומות הקדושים לעדות הערביות עלה לדיון פעמים רבות גם בממשלה. ועדת השרים לעניין המגזר הערבי בהחלטתה מיום 31/1/2000, שכותרתה "הטיפול במקומות הקדושים לעדות הלא יהודיות", החליטה להטיל על מנהל מקרקעי ישראל בשיתוף עם המשרד לענייני דתות ונציג מהמגזר הערבי להכין תכנית לטיפול במקומות הקדושים לעדות הלא יהודיות הנטושים ברחבי הארץ.

בעקבות החלטת השרים הוקמה וועדת משנה והתקיימו כמה דיונים בעניין מצבם של המקומות הקדושים לעדות הערביות בהשתתפות נציגים ממשרד הדתות, ממשרד התשתיות הלאומיות וממנהל מקרקעי ישראל ובהשתתפות השיח' כאמל ריאן, כנציג המרכז לשלטון מקומי. על הועדה הוטל להכין תכנית לטיפול במקומות הקדושים לעדות הערביות הנטושים ברחבי הארץ. כן נקבע כי התכנית תכלול רשימה של אתרים, סדר עדיפויות ולוח זמנים לביצוע, וכי התוכנית תציג רשימה של מקומות קדושים נטושים שבהם נדרש טיפול מיידי.

הוועדה סיימה את עבודתה בשנת 2000; היא זיהתה כ-53 מקומות קדושים מוסלמים וכ-58 אתרי קבורה נטושים. משרד הדתות לא טיפל כלל בנושא. עדאלה ציין בעתירה, כי נשיא בית-הדין לערעורים, כבוד הקאדי אחמד נאטור, פנה פעמים רבות לגורמים ממשלתיים, והתריע בפניהם מפני מצבם העגום של המקומות הקדושים למוסלמים, במיוחד בערים המעורבות ובישובים שאין בהם עתה מוסלמים. בפנייתו מיום 22/3/1999 לראש הממשלה ולשר הדתות אז, מר יצחק רבין, פירט את מצבם הבלתי נסבל של המקומות הקדושים למוסלמים. במכתבו מציין נשיא בית הדין:

"בתי קברות רבים באזור הערים המעורבות ובכפרים הערביים עד 1948, הועברו לרשויות ממשלתיות ועירוניות, כגון רשות הפיתוח, חברות לפיתןח הערים המעורבות, חלמיש וכיו"ב. הגופים אשר להם הוקנו הנכסים החכירו וממשיכים להחכיר מקרקעין שבהם גם מסגדים לגופים רשמיים ודרכם לידיים פרטיות המשתמשים בבניינים תוך כדי חילול גם לקדושת המקום. לדוגמא: מסגד קיסריה אשר הוחכר ל- "באר ומסעדה", מסגד סקסיק ביפו (דיסקוטק), מסגד קטן בב"ש, מסגד עין הוד, המסגד הגדול בבאר שבע, מסגד אכזיב וכו'..".

השופט אדמונד לוי החליט ביום הגשת העתירה כי על פרקליטות המדינה להגיש תגובה מקדמית לעתירה בתוך 60 יום.

בג"ץ 10532/04, שיח' עבדאללה נמר דרוויש ואח' נגד השר לענייני דתות ואח'